Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
89printed page
scan 94 of 155
  • 89 - "אל תשנאו את השפה", אל תסלקו את השפה, זה חסר וחסד בטחון מיוחד. ידוע שנא את הלשון העברית, ונשא אותה גם כלפי כפיה. האם ישנה "כפיה" לעברית כהיום או באמריקה? וככל זאת קמו שם מת- נגדים לעברית, אשר לא רק נלחמו בה, אלא נשאוה הרבה יותר ממה שהוא בארץ ישראל - ארץ ה"כפיה". ואולם אף השונא הגרוע ביותר יאלץ ללמד את השפה אם יראה, כי אין לו דרך זולתו, ולהיפך. - רבבות ציונים ברוסיה ובגרמניה ובאמריקה "אוהבים" מאד את הלשון העברית, מעריצים אותה ממש, ועל ידם הזה לא התחילו ללמדה, אף כי למדו בזמנם בזמנם ואולי כבר למדום אנגלית - ולא מ"אחבתם" אותה. א"כ חפץ לשון תלויה בסיבות נפשיות, אלא בתוע- לת: אם הצורך איננו עדיף ואין בחרים, עלינו לברוא אותו, והגורם, יחידה. בקושי הנורא, שמטילים כביכול, על בחפזה הפולה החדש, אם מוכרחים אותו ללמוד עברית, - כקושי הנורא הזה איננו מאמין. כמובן, ללמוד שפה איננו דבר קל בכל בכל ארץ אחרת מקבל המהגר היהודי את הייסורים האלה כי אהבה: משתדל הוא ללמוד אנגלית, או גרמנית, או ספרדית - וארזננו כולם ר- איננו רוגן ואיננו מתאונן, שם לא תרבה את קצבם, נעלם, אם יתברך במקומו בשפת המקום - להפך, בקצמן יקבל יבדו. בטוחה יקבל כסף, לסבון יקבל לחם- רגל לצלוח השפה ולקבלם מתוך שפות הצומת מקבל. אלה כבר למד, לא רק צעירים פזים כאלו, אלא גם בוגרים: רק בארץ ישראל, יהודי בוגר לשפה העב- רית מרגישים, עלבון ומתאוננים על כפיהם והאלמנות ואלונם ואלוך - ומי יודע מה מן השפה והספרות כזה. אין כאן שולם קלמן. גם אין רק פלא הספרותה בלוגיה הדיגה של הגלות, נכנסים לגרן ונספחים ליסודו, את הפסקה קלה. וזאת הראתי ביומן הגדול, מסמכים באנגלית בחודש. יחד עם נפחד להתפאר לפני פורופגנדה נוצרית, ובדבר אתו מסכן יחרוג -- שם את נהגו בהם, איננו מתפאר במסרולגיכיה הזאת, ואסור לכלול עם כסירות הרוח, מן הנפש והנשמה.