Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
86printed page
scan 90 of 155

86 תלוין במה שנעים לו לאוזן המתורגל של עם זה ועם אחר. וס דוגמאות אפילו של שפה אחת, המקבלת צלצול שונה לגמרי מפני השפעות אקלים, טבע או גזע, מי לא יודע כי ים הבדל כביר בין המבטא האנגלי ובין האמריקאי? קוד גדול ממנו המפרש הצרפתי בין ה"ג'ודאיזם" וה"גוררוריזם" – אף כי שפה איבסן ושפה אנדרסן היא, סוף סוף, אותה השפה. בימי פריחת שפתנו בארץ ישראל העתיקה כמעט לא היה לנו כל מגע עם הערבים. השם "ערבי" הוא יקר-מציאות בתנ"ך: שפתם של הערב התפתחה בתנאי אקלים וטבע מאירים למישור ארצנו: במרחב בלתי-מוגבל ולא בין גבולות אשר מרו ועד באר-שבע, במישור ולא בעמקים, בתום הטרופיקי של ערב ולא בין גבולות הקררוף, בבדידות ותדבר ולא בריחוק של פרשת-הדרכים בין אסור. – העברים, גם הגזע הוא שונה. מראשית ימי הכיבוש הקדמוני מלאה בנוף גדשים מיוון: וברוסי, החיוור, פלשתי ועוד ועוד, אחדים מהם שרידי אומה של אירופה ואנטוליה, ואחרים מבני חם. אבל בסוף תקופת זמן ביניים כבר נעלמו האומות האלה, או כמעט נעלמו: זאת אומרת, כי נבללו בתוך יהודה וישראל. כך נוצר העברי בתור איש ים התיכון, אשר בדמו ובנשמתו נתמזגו בכוח אקלימו ובשפה בסימנים גם של עמי הצפון והמערב. זר לענין בספרו הלמוד לעברית: אדם אשר אף פעם לא שמע הן את זו והן את זאת, מתוך קריאת הפרקים הראשונים ובין עם שפתו מאלה לא יוכל להיות להן אופי צלצולי דומה, בעברית – רוב ההגאים, מקצב, מילוי קטן – מלקלל: בעברית – ההגייה החביבה ביותר היא ה' הנופלת על ההברה שלפני המקלל. כבר ההבדל הזה לבדו. וראית, מה נשתנה הטעם המוסיקלי של האוזן אשר יצרה את העברית מטעמה המוסיקלי של האוזן, יצרה את העברית, או נתנה את אומר ההגיות; העברית חסרה מבוססת על שלש תנועות – ן, ו, א, וגם שלש בהירות רק במקרה מן "תנועות גדולות" – בכל מקרה וטעם מכאן מטושטט, וקשה להבדיל בין ו לבין u,i,o,o,a ובין ו, ו. העברית מקפידה בחוש תנועות העיקריות.