Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
67printed page
scan 73 of 155
  • 67 לנהל את עבודתי, אשר בה התחלתי. " זה זמן רב מלא הצחתי לימודי של הרצל, ועוד יותר - בפליטים שליו: למר ים פגאר פרמם אלה לקרוא סנרית-ארץ בספר, ולכן אין אני יר כי איך הזן של סוררת אלו על הנס. לפי ניר החלוי שהוא מוכר היה זה ודאי בשנת 1897, זמן מה לפני הקונגרס הציוני הראשון, כיצררו את היסוד הרוחני של עתידו הלי אומל של ישראל, קוה בונה אחת ליצור ספלח רוחנית, שרפת זהב, כשם שאומרים בבתי החסידים - דברים, במקומות אחרים שבזמננו הוא מדבר, פעמים לאין מספר על דבר הנס שלו ופאולינה לסרוזל. מחוץ בציעות עתידה זו שהקור היא בעיר. ניר ולתמים המקודש על שתחרי, דבורני כי נשע שקראתי "את הרגשתי מה ספר גזם כל עסקן צבורי, אף כי אינו רוצה להודות בכך, בסוף סרוף כך מה ששסקרי- הכלל לא יהיו לא קדושים על כל תענוגיהם, הרי עיקר היין הם הנס, פאולינה רבת זקנויו - שרוזל. בפליטסויו שלו, אם איננו טרעה, ים גם כן קפצ על בננו, אחד הקטעים האמנותיים ביצירה אמנותית זו אשר כשסת התמונות, איננו זוכר את המלים ולא את התמונות - אולם, רשם אחד איננו יכול לשכוח - עיר הדרומה וההאגה והגאווה הנסתרת. את רגש "בבת עניניו המהפכ מפל הפרקים, המצלצל בחשאי מעומק לבו של הסופר כהד אנחנו וצחוקו יחד. הנה השרפה אלוהית על תקרוהן רעל וגאותן, לך הגבירא הנישא בבית - העולם הדבלרינו: לא עמי ולא רוממה, וכמו הלי אדמה בעיר צרפתית אחר רחוקה. אין רצון לדבר על הדבר המר הזה, כשאש בועה מכסוה את פניו כידידו. אך אם הוא כבר מת - ובבכל זאת רואים כי ימוברה הוא - מוכרחים אנו בעצמנו לפרט את הצריק לכבות את האור. היאך זה קרה? היאך זה יתכן כי כל זה יסתיים בסוף הכל כהה? מי אשם, מה אשם? אנסים? או קומפלקם זה של כל מינגר טומאה שקוראים לו גלות? או אולי צורק היהודי ההוא, אשר אמר, שמתחת צל קורה זו אשר נוצף, הגאון - אגב גם הסגפון ומתכה לדרוז? תיקו, אומר אנוכי: השליכו את הצניף,