Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
72scan
of 155

אחר מקום כבוד אל עניינים שלנו. אך הראיה העיקרית. היתה חובתם את הדבר, מוטב לנו כך, ז' יבסרח את חיינו. וגם הראיה השלישית אינה חשובה: מה הוא "הסורף", אם "היהודים כסורפיים" יתפסו עמדתם בחייהם הציבוריים. המדיניים של עמים זרים, שלשם רבעים. כל הפרגדיה היהודית בגרמני־ הזו אינם אלא פירוש לאותה השאלה היחידה": "מה דווקא אנו היהודים בהעניקנו לגויים מאנגליה? לספר הסכים האחרונים לפני. נצחוננו של הייל, כשצרפתי אנגלי או גרמני, רצה להכיר את ספרו בספרות הגרמנית, היה נאלץ לקרוא מספריהם של היהודים: שניצלר, וורסרמן, זרפל, צוויג, פריכטאונגר וכו'." וכו'". הגרמנים האריים הגישו בזה חפצה, ואותו דבר בנוגע לתמונות, לפירכו וכהן וכו'". כלום חסא וורסרמן בזה, שהצטרף בכתביו? מובן שלא חטא בזה: ממש כליאון כלום לא חטא. אדם לא חסא, כשם שהשופט שהיא הרמה בפרחים, רווה ממנו שהתחום מתחתו ומקרבו-ממש מכל וצומחת ומרחיבה את עניינו ולי'בסוף. שבירות ענייניו-והיהודים והלא-יהודים מרגישות דקירות, ועם ישראל משלם. עניין כלום הוא רק קט קסם בפרשה הכללית של תולדות עמנו: "ההרפקתאות של ישראל בגן עדן הבבלי", הפרסה הבאה צריכה לקרוא: "יציאה רוחנית - מתוך התנדבות" ואחר כך באה הפרסה: "יציאה - בכל כרחך". (מתוך מאמר "מה יהיה הסוף", שפורסם מיד לאחר עלותו של היהודי לכסאו. כלם בספרן כצרפת, 1937.) 11. בניו ובניניו (אחרי מותם של בני הרצל ובנותיו) "היירוס כלם ספר: הזכרונות הרביעי" – כתוב באיזה מקום מיזמניו של הרצל – והיום גם יום הולדתו השביעי של בני הנם, אנו תקח כי עוד ימשיך