- 68 - אולי איננס ראוים כלל להספיד את תקותו של הרצל השבורה. נדבר נא על חקורי- תנו אנו – נבדל לחיים ארוכים... אל יתרעם הקורא בדברי על בנים חיים בשעת מקרח קודר זו. גם אני – אב הנני ומבין כמה זה מכאיב. אולם האין זה נכון, שרבים מאתנו, אשר ראו בעתון את שתי הבשורות המרות, הרגישו גם הם כאב בלבם? – ולא רק כאב של הש- חפלות בצער, של בושה, של פחד אולם גם גם של דאגה לעצמו? כל דבר צעיר, נראה ודאי בעינינו קודמו בדרך המתיקים בדרכי החיים; אולם לעולם לא צלצלו מלים אלה בהאחזת רוחם כדו של היום. זה שקדמו בבוררו זה ודאי דבר-מה בלתי שכיר, יוצא מן הכלל נורא, דבר הקורא אחד לרכבה. אולם גם יוצא מן הכלל יכול לפעמים לשמש כמפל וכנפחם והלאה: איך אין סובח – שהנם רפאורינה הרצל לא היו צעירים, לא היה להם כל מגע עם הדור הזה, הגדל לעינינו ובכל זאת, היתה הבשורה המרה הזאת לרבים מאתנו לאזהרה, כי נחפשה דרבנו, - משפננו. ולכן הנני מהרור ועומד לכתוב על דברים שאין להם כל קשר עם הטרגדיה בבודדו, ואולי גם לא לפסיכולוגיה של שני הקרבנות ההם. אולם לדבר אחד יס להם כן סיכות: לשאת שרשתם הזהב. הרצל היה אחד, שני לו – לא יהיה לנו בקרוב. אולם רבים מאתנו מושכים גם כן בשרשרת מפעל ציון. קטנים ממנו, קטנים, פעוטים- כל אחד לפי כוחו וחשקלו – אך על כל פנים זהב היא השרשרת. ואלפים מאלה המוש- כים בשרשרות הקטנות, אך בשרשרת זהב, לא אחת יצטרכו לכתוב, להגיה או לח- סוכי: היום גמרתי פרק אחד במפעל ציון, והיום בני הגיע לשנת חייו העברית. שואל העולם את קושרתו העתיקה, האם הם, כאשר אנו לא אהיה עוד, יוסיפו למשוך בשרשרת הזהב? מין-שרשרות מורד אינה לנו אלוהים, וממין זהב מורד חוסלה. למראית עין נראית היא כחה, מאבקת ואפורה, אולם הראו אותה למבין, ויודע דבר – ולו גם
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
68printed page
scan 74 of 155
scan 74 of 155