Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
52printed page
scan 58 of 155

52 - או כולם - גרמניה תשאר ואיטליה איטלקית, אבל אם יהרסו, מפני כל-שהוא, בתי-החרבות והים בחל-אביב, - או יפסד ספרות של סמרוה העברי. להחשבון, ובזה תרוחן, או תיהרס לגמרה העברי. וההספקה מכל אלה: אין מקום למאה העשירית בקולוניזציה, מי סרוצה להסתפח בבניין קולוניזטורי - צריך, קודם כל, להסכים לייסב דןצא מן הכלל ולהשלים עמו. הצלחת הקולוניזציה, בתנאי תקיפתנו, שהיא חלק מן הספק המסחרי ולא הספק הפאטריארכאלי, תלויה באיספרות לכבוד את תמורתו של המתיישב, ואף בסוודוקים, ואם, כדי לכבס את הסוודוקים האלה, צריך לכסור בזול, - ז.א. גם לשעור גדול – אז אי אפשר להסתפק אפילו במשרת של 8 שעות עבודה או של השכר הגבוה - אף-על-פי שמספרים ומסוכנים אנו כולם, מספרוה זו היא מפורת טובה ומתאמת לצדק ולשפר. ואינו אומר, חלילה, סוהו המצב הנוכחי; עד עתה התקיימה והתפתחה תעסייתו באין פלא להפר את "המסורה", וכולנו תקוה, שכך יהא גם להבא; אבל העיקרון הוא נכון: צרבם של בנין-המסורה קודם לצרכן של מסה זה או אחר; ואם נעמוד מחר או מחרתיים כפני ברירה כזו - או לוותר על "המסורה" או לוותר על ההקדם הזה מן ההתיסכות - נבחר למכון על הראסונה, והעללים בעצמם יבחנו להכרח זה, אם לא מתוך נאמנות כלפי העירון המרינזי, או מתוך הסבה הפסוטה, סהרס-חוצפתנו היה מהרס גם את קיומם שלהם וגורם אותם מן הארץ. או נחקח את ההספקה העמדית ביחס לרכוש עצמו, אילו אפשר היה לבנות את הרוב העברי על הבסים של ה"קיימתנו", אפשר היה שמנם אנו כדלגו; אבל אי אפשר הדבר, וההצלחה-הבניין תלויה, כידוע לכול, בהכנסת הרכוש הפרטי. טבען של הרכוש הפרטי הרי הוא הוא ירוץ לבד: ילך למקומות שם יס לו תקוה לשאת "פרו", מה שנקרא "זרנאפיסס" בלעז, ולמקום, שאין בו אותה תקוה, לא ילך טבען, אמשר, הוא סבר מאס ועדות פאר, גם על זה לא נתרוחם, אבל הרכוש, ונגמר. ו-פי ההספקה העמדית של הסרקסוס, ה"עירון" של הרכוש הפרטי - מקורו אך ורק בגידול של העובדים, ועל-כן חובה-העובדים היא להלחם