- 53 - בי"פיוטרון". ואולם ברור גם לתלמידי-מארכס והגיונם ביותר, אם יצליחו בהריסתם של ה"פיוטרון" בארץ – יחדל הרכוש הפרטי מלעורר ארצה התחוללות מהפכנית. והנה רואים אנו חזיון מוזר: אנשי-התעמולה של ה"שמאל", כשהם פונים כלפי הרכוש הפרטי בגלוי, הם מבטיחים לו גן-עדן של "שויון" אם רק יסכים לההרות מושקע כאדמת המולדת; ובאותו זמן, כשהם פונים למקור של הפועל, הם מקטיפים לו על קדושת המלחמה ברכוש ו"פרדדוגין" הכנוי על רשע, שקר הוא מסוי המצדיק, שקר שאין לו רגלים; או את הרכוש מופשט, או את הפועל; כי אין "מקום" בין השקפה מפעלית זו ובין הפועל הציוני", כי מרוצה לבנות את הרוב העברי בארץ – צריך הוא לתמוך ב"בירנסאביליסט" של הרכוש הפרטי, צריך הוא לשמור עליה כעל כבת-עדין; ולא – כלום ברור מהחבוי-הגבולה, כלום לא נשאר בה מקום למי ממסאת-נפסו העליונה היא המלחמה ברכוש? ואף כאן אנו-נא יבואו לפנינו צעקי-החמולה בטענות: "החבלות": הלא להרעיב את הפועל העברי בארץ אתה רוצה, להספילו עד כדי מדרגה בן-פרא? . . . כמר, חמור אמרתי וכתבתי, הלא ככבד זרזיף ודם חרב בארץ, אלא כאנשים – בהמוני-אדם, והמום מניינים הוא מורכב, לא מקרובים. הרכוש אינו אלא אמצעי להתבססות של המון-העבריים, אם יחדל הפועל כלדורם ארצה – אין החמלות ואין ציונות; וגם הפועל שיבוא אם ורעב לו בארץ, אם יסתלקו את קרבו האנושי, אני מכיר מנקודן של הבוררות הקולטת, שחפץ גם על הרכוש וגם על הפועל, זאת אומרת, על התועלה העליונה של המפעל המדיני. אבל גם דבר זה גם לזכור: מן שהחלה עזרה, לסם בנין המדינה העברית הוא עולה לא לשם הטבח מצב ואשר לא לשם הרס מסורת. מזו הכרה, למה כמה אין מצבו של הפועל העברי גרוע בארץ מזה של חברה כגולה; אבל אינו בטוח, שגם תמיד יהא כך - לא כך היה כימי חיים, לא כך היה כימי ה"פיאונרים", שבנו את אמריקה. וגם אצלנו עוד הרבה תקופות, סחדרופנה קדמונים בביניו - קדמו כל בני האדם המתנודד", וזה ממנו, יהו מן המסורת של המושג "פיונירי", תרגומו העברי הוא "חלוץ"; קרבן, ויוותר, הסתייגו. ואין כאן שום מקום קיים ל"רחמנות"; אם לא הכריח אף אחד שבהם
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
53printed page
scan 59 of 155
scan 59 of 155