Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
50printed page
scan 56 of 155
  • 50 - איננה בריחה כי אם קרבן. עיקר התנועה המתגבשת לעת עתה לשם ובקשר לבריחה מרוסלנד - מרוח כמו- ניסויים האידיאולוגי שלה. רוב חבריה, אם יתנו להם לפעול ארצה - יעבדו שם גם הם כפועלים שכירים במשך זמן בכך. יודעים הם זאת, שמחיתם הם בכך ובמכוננים לקראת זאת. אולם הם המכוננים גם לעוד דבר אחד - לזכור תמיד כי עניניהם הפרטיים אינם קטנים להספיק על נשמתם. יכול הוא להיות חוטם ערום או מורה, מהנדס או:סופר - קודם כל נשאר הוא חלון יותר מאור יותר נעלה מפעלו, חרסתן או אפילו רוקח. הפלן יכול להיות גם זה וגם זה, או הירס כך ומוסו דבר אחר, לשנות את מלאכתו ועל ידי כך גם את מעמדו - אולם לעולם אינו יכול להתלהב בעניניו מעסודו, בקביעה סתא מסטוייך אליה באופן מכוני. בענינו יראה הוא תמיד בטחון המספק להמשיך את הפעלה, אשר הבטוי הסוי עליו ושם ההבצה הוא: "כוונים את המדינות העברית" ושם המאי הוא: "רעיון המדינה". כיום הוא משחק את תפקידן ראוי ביותר, מהר יופיע כמורה בבית-הספר ומהרחים - כמרחב. הוא משחק רזס ובמסרות, אולם הוא כשעמסי אינו מורה, גם לא חייו ואף לא בורגני ולא מופעל. הוא הכל: ה ו א ח ל ו ך ז .

5. הרעיון המספר.

אין להשלים כאן. ב:צורנות ובין הרעיון המעמדי: סוס חבולה, סוס ספירה לא תתחיל: אן כוזתורים הציונות והחררים עד הסוף את האסרפה המעמדותי בקרב הקהל העברי כאן לכל ימי תקופת-הבנין - או סלא מתחכם הציונות. התפקיד הצכחי של הציונות הוא לייסן, על שטח מוגבל ובמשך זמן מוגבל, מספר יהודים מספק כדי סיהא לרוב הסבררה בארץ-מלא לנשק ממנה את תוסביה הכלתי-יהודים, כמנא א"י - זהו תפקיד של קולוניזציה אינטנסיבית עד-מאד. התישבות ציונית, כלומר התיישבות, שמביאה לידי יצירת הרוב העברי, היא קודם