- 34 - על כך שכל ענין "החובה" אינו אלא מיתוס בלבד. אי אפשר להוכיח שבבלבו של אדם תהיה חובה כל שהיא ללמוד. חובה מוסרית יכולה להיות רק במקום שקם מודה חפשי, כי האדם אין שואלים אם בפרצופו תכתב האלהים והשמן - כפרפתי, ככושי, וכיהודי. מאין זה תבוא החובה? מגבהב? לאומה אין כל דבוריות כלפיכם ואין לה כל שפעות אליכם. ואם שכן כפרצוף לעבוד עבודת עם - הרי זו מירחפת חפשית בדיוק כאילו בחרת לחתון פטל או כפנתרן. לטובת עצמך הגר עושה זאת ולא לסובת העם. וכמו שאין, לכם, טענה אליכם, כך אין לך טענה. והוא רק בטוי כיצירתו של אמן: אם יש בזה אלהים של חובה - הרי זו, חובה האמן לעצמו ולא לחברתו. .יכול אתה להתחזיק מעמד עד הסוף? - מוטב. ואם לאו, אם עתה, נמאם עליך, ואולי גלות לשם בגלות ברורה ואין בספקך להיות כנוד וחשקונך האמיתית היא להיות פסנתרן - גם כן מוטב. מאחלים לך הצלחה רבה בחקירת שמי הנכר ועם ישראל ילך כדרכו ויוסתפק גם בלעדיך. אין אני אומר זאת כדי להעליב מישהו או לדחותו, אלא מסרם שאני מאמין בפשטפה זו. אדם יכול לערוב לקרבם ממהר במדה זו, אפילו במסירות רבה ביותר מפרד, הרי יכול מחר להתגלות מירכה כסל למשרה זו, שהעם אינו דקוק לך, אדוני. יכול לקבל את הצירתו, לטובת את מסירותך. יאיו משיפך תלויים בגורלך. בתור דרוק - אם שוכנת פה גאווה דולה (וגם זה מסוג יפה היא) היא תקח את שפתותיך ותחלק. לחפש שרות אחר, אך אם גאונתך אבסולוטית, כזו המשביעה את רצונה מלאיה, גאווה שאינה דקוקה להכרתם של אחרים, גאווה שירמיה מונח בצדה לבטח ולבסא את מנגינת לבבך - הרי אז תשאר במקומך ותחפש הלאה, מבלי לחת לכך על כך, אם שומעים אותך ואם לאו, אם נעולים השערים או סגורים - עד אשר טוב יפתחו השערים וגם האדונים, או עד שאתה נעלם - מלא גאווה.
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
34printed page
scan 40 of 155
scan 40 of 155