-33- בני הפרוס הבלתי חרוץ , סלא ידע צורת מטע המחלות הרציוניות של הגיסו . והרי הוא כדאי אמראות במידה הכלכלית בארץ המודרחנת, רומנטיקן, אם ברצונו להגשים את המרומדים מלו, ברוך, מריח ריאליסטן באמצרין . והרי זה רבוא פעמים יותר רומנטי, כשקנאים חוסכים פרוטה ובוניס ים אזו ממלחה, מאשר לבטוח בקו מהמקפשה. אחר יבוא אמדלא תפתא: קשה, אי אפשר... ועוד פעם "תבלל", משונה. בימי היותי סטודנט ראיתי מאה בחורים ובחורות צעירים, בבארון בהיידלברג, בפרור – מוצאם מבחים יהודים מכפרין או ואהלין, וחנה רצונם להיות רופאים ומהנדסים גבר כל כך, עד שהיו עובדים שחורים, בכדי להרויח שנת לימודים אחת. ואז טוב למדו וטוב לגמרו . ובה עד הסוף. וביום רואה אני אותך הדבר גם בפררו, שלרס היתה אצלו מוגר ספרודי. שתים שרת במרסל בכל פקים, סבב מכונה, היה מנקה אשפתות ברחובות ; ובה חי הבחור ואגר די צרפו לשנות לימודים אחת באוניברסיטה . וכמה עוד צעירים רואה אני פה, הלומדים ביום ובערכים – נושאים מודוחות מבית הנחיבות ואינם חושבים את עצמם כלל לגבורים הזקוקים לרחמים. משונה – בעד דיפלוס – אפשר. בעד־ארץ – "פה". חלק אחד של אסון זה מתבטא בצורה משחקים אצלנו. יותר מדי (כפר שהזכרתי לעיל) במליצה המודרנית בדבר "חובה לעס"י. אם אדם צעיר או מבוגר חוסב כי במפעל, או בבמרון, אין הוא עובר למען, אלא משלם איזה חוב לעמו ישראל – הרי באידיאליה נראה נגרעת כל הסכנה של קרדיות הבן היהוד. כיום, כידוע לכל, הרי אדם הפורש את חובו – יוצא מן הכלל הוא ומשום כך יחסון גדל הנהו וההפלרה צריך להצחקק אליו בכתח־וחוק מוחזק ביותר – פן יעלמה. אני מציע פילוסופיה אחרת לגמרי ביהם של הפרס לעמו: הריחה מיוסרת
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
33printed page
scan 39 of 155
scan 39 of 155