חנוך הלאומי.
א. חנוכה עצמית
הבורא לעצמנו העקרי הוא. ראשית חובתנו היא
אפוא לפתח לנו את ההכרה העצמית. הליוא מזה, כי
עצמנו להיות היסוד והעיקר בחנוכנו הלאומי. ככה, תתחנכן כל
אומה בריאה, כל אומה נורמלית.
ב. להכין את הכוחות האצורות בעם הבלתי-מנוצח - חיינו יודע את
מספר הזכרונות הענקי של גדולות עם ישראל וגבוריו, יכול-להרגש
כמה כוחות אצורים בעם הזה, הקטן והלא-מנוצח; הוא לובש גאוה ומלא
שמחה לרעיון, כי יהודי הוא. קל לו יותר לשאת את יסורי קיומו של היהודי.
כי על יותר לאדם לסבול יסורים בגלל הדבר אשר יאהב, מאשר בגלל חבר אשר
ישנא או כמעט ישנא.
ג. "ישראל" במקום "פרוילד"
בצפוננו נתנסינו בה, אם רוצים אנו כי ירושות
הרגש ולרגלנו, אם רוצים אנחנו, ללמדם ולהביאם לידי כך שחברתם את
עתה תהיה להם לא לאומה, כי אם לשמחה ולגאון. לתכלית זאת עלינו להקדישם:
באותו היופי, אשר אנחנו, אחיהם הגדולים, כה אהבנו. להכיר במדבר
הסכאים בגיל הבחרות. עלינו להרימם מעל לחיינו דלי-הערך של יום-יום, מעל
לגבן הכפוף של "פרויל" ולהראותם את "ישראל" - את רוחו המלוכתי בכל תוקפו,
את דברי ימיו המרחפים בכל הודם והדרם. זאת היא התרופה היחידה לרפא את
נפשנו החולה.