Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
25printed page
scan 31 of 155
  • 25 - קודם, כביכול, על האדמה שנקנתה. אבל גם דרך זו התחילה להצטמצם בהדרגה נקבעו בזו. אחר זה תקנות, שהגבילו באופן חמור את עסקי הקרקעות, כאמתלה של שמירה על עניני האיכרים הערביים, אמר לי"קרקעות הממשלה", המפורדות במרכז. הרי הממשלה מכרה אותם כמעט כליל לידי הערבים: את קרקעות-הממשלה המעובדים קבלו הערבים בשלמות - 97,8 אחוז, 458.091 דונם, והיהודים 0,4 אחוז 1980 דונם;/ מן הקרקעות הירודים נתנה הממשלה לערבים 34,6 אחוז 102.000 דונם, וליהודים 5,2 אחוז, 15.428 דונם;/ ומן האדמות, שאינן ראויות לעיבוד, לא ניתן לערבים כלום, והיהודים קבלו 54.625 דונם 33,9 אחוז/ בעבר-הירדן קיים איסור על מכירת הקרקע ליהודים ועל התהשבות היהודית בכלל. על מסרי-ההגנה לא רצתה הממשלה אפילו לשמוע במשך הרבה זמן: קודם כל, "לא האמינה" בהשפעה, על הסכם הכניסה/ומוסיפה להביט גם עכשיו/, קודם כל, מבחינת התועלת, שהוא מביא לאוצר הממשלה; יותר שמרבי להכניס מן סחורות מחו"ל, ויותר עולות ההכנסות של האוצר הממשלתי, משום כך לא התייחסו במשך זמן רב להספיק עליה - לא רק שהעלה את המכס על אותן הסחורות הסובלות מחו"ל, שבטחון כבר מפעלים בארץ, אלא עוד גרמו מזה: לא הצליחו גם להספיק עליה, שמפחית את המכס על מכונות, על חמרי-גלם, ובמשך זמן מסויים – אפילו על צנורות השקאה /כתוצאה תקופה שבה ודעם היצירה בארץ-ישראל/, רק במחיר מאפילים ללא מספר לאחר שמרבה מפעלים חשובים נאלצו להסגר – התחילו להראות, לאט לאט ובסוף דועכת, מסימיניק הראשונים ליתם מן הענף הסטק, וקש ענף המספ, כבר עטקופים כיום. רבבות פועלים; אבל גם עכשיו אין מצבה של התעשיה הארץ-ישראלית מניח את הדעת מבחינה זו כלל וכלל. הויכוח אומר יותר מזה: אני טוען, שאין היה קיים מעולם – אילו מן הצעירות היתה לה דחף שפתחה בהנחת המכס וטבכיל של החדירה כלאי מרוסנת מחו"ל, הרי אף באחת מהן לא היתה קמה מום העשיה בכלל. איני יכול להתאפק, מזכרת אני לספר על מקרה אחד, הוא שיני עד לאהוד בסביל היתם הנפח הזה להשכיר, הדבר היה בשנת 1927, בראשית הקיץ. יסנו