Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
26printed page
scan 32 of 155
- 26 -
בחל-אביב בית-חרושת לבנוי-סילויס בתים; הביקוש ללבוניס אלו
עלה גם בצפון, בתקופה 3/4 שנות נסיגה נרשמה, אבל מחירי ההובלה ברכבת
היו גבוהים כל כך - שלפרוח מחירי-הובלה היקררו מדי יום ביום, מתח תורף
הנפלים, שלחה ההובלה כרם, במחיר יחור זול מאד ביכסה. כפנודע להנהלת הרכבות,
להצעי כחי-החרוסת מתכוננים להובלה את החבירה בים, הציעה להם הנחה; הם הסכימו
להבצה זו, וכך נפסק המצב עד הסתיו, אבל כשהתחילו סערות-הסתיו הראשונות,
מאונגן מאספרוח את הסחורה הסחורה בסירות, ביטלה הנהלת מסילת-הברזל את ההנחה
תיכף ומיד.
גם המדיניות של משרדי ההובלה היתה עזר הדומן בבחינות אנוקדוטה.
תל-אביב גדלה כבר מזמן על יפן שכונתה, ובחל-אביב מרוכז כמעט כל התעשיה
הארץ-ישראלית - אבל כל המוסדות הממשלתיים העיקריים נשארו בנפו. תל-אביב
השתדלה מזמן לקבל רשיון לבנין נמל משלה, אבל גם השתדלות זו נדחתה, עד
שבאה השכיחה של הספנות והספנים הערביים ושיתקה את נמל-יפו. תחת-החוסמת
של סלילת-הברזל לקהיר, ירושלים ולחיפה אינה נמצאת מתל-אביב, אלא בעיירה
קטנה לוד, בעמק יזרעאל, באחד המרכזים העיקריים של הקהילות העברית, לא הרשו
במשך זמן רב לסלול כביש בין הישובים הסמוכים ולולאי הסרן הנסעתיס שם, "המא
יתחרה הכביש בסללה-הברזל". מאותה הסיבה הממלכתית הנסגבה עוכבו את סלילה
הכביס בין שני מרכזי-המסחר הראשיים בארץ - בין תל-אביב /עם יפו/ ובין
חיפה.
לפנינו יתכן עוד קונקלזיות אחרות על המספר הארץ-ישראלי - הרבה יותר
סרגרות מסוגות מזרחית-יפורית, השפלות ואפילו דס. אני קוסס עליהן כאן
בכתבה, כאן אנו מדברים על הפקעת המסחר הכלכלית מן ההתיסבות.
אף עד אחד ישר-לכבו לא יאסוס אוחי בעיירות-יהרד, אך אני ססכם את הפרק הזה
במילים הבאות: מספר, אסר בכל הצרכו היהודים לבנות את ארץ-ישראל בטשק
17 השנים האלה, הוא מספר אנוסי-ההתיסבות ססוס.