- 140 - הולכים בטל תל-אביב ואין הם רוצים לצאת אל הגליל, שבו יוכלו למצוא עבודה, אם כן, מצב הביטחון את החרדה. המסקנה: "בשתי השנים הראשונות על העליה הביטחון לעבוד בכל אשר ישלחוהו." יודע אני היטב, שרק סיעת סבן וילינו נגועה לסקורה זו, אני מצטער מאון לפני רשימת הביתיים הללו – הייתי כותב את שמחותיהם על גליון הנייר לשמור אותו מכל בני אחד הכתלים שבחדרי. ולא רק סשם ששמו בקול הבינום, אלא שמחוך החלטה סליקית, ספין "חוק מצוקה", פרתתו דבר שונה ונגלה. להתחילה לא הרגשתי בהתפתחות זו מרובה. ורק עם פרסם הפרוטסריסי בארץ- ישראל התחלתי משפחום: משום-מה שוב מגיעה שמועות על סלוגנות-הגיוס? שהרי הביטחונית את ההחלטה הדניגיאית באופן זה כשיקפה לפלוז עבודה – ולכן לכל אשר ישלחם – אולם כשיש עבודה בסיכול כלוס, אין להעתרב "מפגלה"; ולכל עולה, חיוב לגיוס, יש ליתן רסחון סחרוח כחות-נסוס. במקום זה הרינו שועל על כחוום רסכים בסודות המושכן הקטנות, אך על מי שיכלו להפטר מהם במל- אבוב. מה מספג הדבר, מי זקוק לכך, מה הטעס על קרבן חסר טעס-זה? רק מעט-מעט התחלתי להכין. אמנם אין אנו בטוח עדין, אם יכריחו אותי את הדבר לגמרי, אך בפקצה נפקחה עיני, אחר מאלה שהמסרידוני על ספותי היה כנני. לאחר מחיר לפרוס לאחר בארץ-ישראל, אמר לו: "שעות ביוק." אין בכך מן החסיבוסה, אם יש לסלוגנות הוזה, או אין להן הוזה. ועם להן עתיד, ראשית, סתום שמן קטנות לטי-שעה, הריהן תוספת אדירה מחבזנה המוסרות: אולי זהו הדבר היחידי שבגללו מקואים בני סוגונדני ועסריניס אזרחנו. וסוף – אם כי לא אוכל לנסח את הדבר, הנני בטוח, ששמט הכלכלי והסוציאלי הרי הגיוס הוא מורה-דרך לעתיד לבוא". וכעת גם אני בדעה זו, שוכן מחסר הקסר אליהם. ולפיכך
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
140printed page
scan 144 of 155
scan 144 of 155