- 141 - נודף מדברי ריח של השערה וסברה. אין ספק, שהסלוגן והציונות רואה והציונות בלא, ואולי (בפי הכללים החלים על כל תורה "חדשה"), מתירויות-הדם, לוגואות את התורה הישנה, הקדומה, את תורה-בראשית של החלוציות. לפני עשר שנים בקרו אצלי מנצנגרינו, כי אנו סופרים "ציונות קלה", כעור סתם, גיבורי-התקציב, נתמלאים בערך ה"ציונות הקשה", ים לחסיל פשפש אם גם אז היתה ציונותם קשה מצירונותנו; אך בנוס לא יסנן כדבר הזה פה מרחף הגדול ביותר. אף בגולה, משנאת-הפלגנות, אינה מוגברת כל כך, הירידות של הביירות הן גיהינום ממש, ולשתיהן תכונות הן קורמות, כל אשר יספרם. הן חסר. רים, פקיד או מבוגר אינו מקבל עבודה, בגלל ייחוסו כציר, או שהוא מאבד את סברתו סתם מנסה מה לצה"ר. אולם בארץ-ישראל לא נשאר בספקים האחרונים ( מלבד היהודים הספרדיים ועדות-המזרח ) אלא סוג אחד של חלוצים, מיוחדים חיים קשים
- ואלה הם החלוצים הבירוקרטים; את הרוב המכריע מהווה ה"חלוץ" הסמלי, בכל הבית הערבי, שום לו בית משלו, או שתמה כברת כסף, ושהוא "מנגלה" לעתים תכופות, עבודה סבירה עבורו (לעתים גם ערביות). אמנם הוא כן מוגן וסוחט כסף, להוריו בחוץ-לארץ, אבל הוא עושה את הדבר במידה נכונה כל כך, שלא יסתמך סתם קציבה, אם דרגת חייו - "דרגות-חיים", מקוראים לה באירופה והדמות ואפילו בחלקֵי אירופה המערבית - "לוקסוס", מורחב. לכל מי שהיה אביר אני מונה את "דרגות-חיים" ומאלץ לו עוד יותר: ואף דרומים לו כל החרדים, ושלכן כך מתגבה. כוח-הקניה של היישוב, גדלה תוצרת-הארץ וכו'". אולם עם. משהוא חשוב יותר הרושם של כבד נושא, של וזאת לא נאה, הנה גם סנוחפדס, בקללות הגרועות ושרצנו לכבוש לעמו, בין טיפה לראשונה את תהליכו, את גיבוריו, נושאי געגוע- עין ופרוגרמתו אנו כשמספרים כחלוצים אלה הרי אנו נראים כמחנה-נבוכים, נרדפים, הדחוקים והמצורעים ההולכים לסמים. אין עצה מלא לקשח, שטח ללא-סידורו, ואנה- לאסוף כסף מירידות כלכליות, את הכיפורים הקטנים של החידלון; אין זה חזי מן המוביל לכישלון, כידוע קורא הוא: "כיפורו" - אלפים שמאליים מרגישים, שהדבר היה מכור מאד.
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
141printed page
scan 145 of 155
scan 145 of 155