Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
111scan
of 155

.8 אני רוצה שלא רק שלא ישחטו את עמי, אלא גם לא ירצקו עליו.

  • 106 - כשנתה המלחמה, וכל העולם התפלג לשני מחנות, הרי "האסכולה של חבס- לניס" היתה ידה של העליונה דוקא באותו חלק העולם אשר בו קשורים בקישר- סיכרונות, ותקווותינו, אבל הדבר המעציב ביותר הוא זה, שאנשים עושים כלום אלא שבכלל אין שום חברות, אין אפילו שום כוונות. מכיון שמפורסם לא היה, והטורקים נאלצו להפסיק את הגירושים, נמצאים עכשיו כמה "ציונים סוביים", האומרים, שכל זה - דבר של מה בכך, והרדיפות כלפי התהישבות היהודית, ורדיפות מתוכסות ושיטתיות, שמפרחתן בשפה אחת את כל יסודות השלם העצמי, את השפה, את בית הספר, את "הספרות" - את כל זה רואה התהנות הציון בדבר של מה בכך; משום שלא הכו אותנו, וכל זמן שאין מכים אותנו, אין אנו "ברוגז", וראוי שצריך להביט על הדברים בעיינים- מנוכות, ככדי לחשוב ולהרגיש ככה, באותן "עיניים מנוכות", שלהן מדבר ביאליק; מודה ומתוודה אני, שאינני שייך לסוג האנשים, המתרוצצים בעיניים כאלה. אני רוצה שלא רק שלא ישחטו את עמי, אלא שגם לא יירצקו עליו; אפילו את ה- יריקה הקלה ביותר כלפיהם אינני מרשה, אני רוצה שלא יגעו בהם, בחפציהם- וביחוד לא יגעו בארץ-ישראלם שלכם. - וכפרט מיראל: מי שמרשה לו דברים כאלה - הוא השונא שלי, ואני גם השונא שלו, למרות כל, הנימוקים שאפשר לחש- בתם בהם, בכדי ללמד עליו זכות... כך אני חושב, וכך חושבים עוד כמה וכמה אנשים. בחינוך חשובה היא נקודת-ההשקפה כזאת בארץ-ישראל, בספק שאנו עומדים גלויים בפני "הפורום" של העולם כולו ודורשים את זכויותינו, אין אדם יכול להגן על זכויותיו, אלא אם-כן הוא מאמין, שאסור לפגוע בו לרעה. הישוב הוא קדוש, כמו התורה; מי שהרים עליו את ידו - הוא פורע. אנו נהיה עוד זקופים פעם למשפם עמים, אל תרגילו את העמים למחשבה, שאם מריבים בנו "מכות קלות", בקצת המף, לא נשוב, כי אנו רגילים לכך. - דבר זה חשוב הוא בכלל, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לארץ-ישראל; /מתוך המאמר ב- "די-שטירונא" באוקטובר 1916/