Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
106printed page
scan 110 of 155
  • 106 "המזרח" מפוצל מכפנים מחמת השנאה הפראית שבין שני האלמנטים העיקריים שבו: 200 מליון ההודים ו-70 המליון המוסלמים במזרח, ובארצות השפה הערבית קיים גם קרע עמוק, בין ערב סעוד מצר אחד, פריצל ועבראללא מצד שני, ומצרים מצד שלישי. במחנה האירופי גם כן אין חנון. נראה כה אחד - מקבל ההירוש, כי כל אחת מן הממשלות המעורבנות לא היתה כלל מודאגן, לו גרשו את יתר הממשלות מ- אמריקה או מאסיה - כל עוד היא לבדה יכולה להשאר ואולי גם לקבל את הירושה. עד עתה וזה היה תמיד לחוק: מצב ענינים כזה נתפרים תמיד במלחמה; אולם מלחמה מסביב לארצות המזרח היא למעלה מכל ספק. אפשר לחסל על המקום והזמן של המלחמה, בין מי לבין מי; אלו ארצות השחתת בתו, ובנצחון מי – תגמר, ואולם שריד אבק השרפה נורף משם – אין להכחיש, מובן, שאין זה עוד מספיק, שמלחמה - למזרח היא השערה הכוללת ביותר ברגע היסטורי זה, מובן, כי הקדש ברוך הוא נשאר גם להבא בכל העולם, הוא יכול להראות נסים ולא תפרוץ מלחמה על המזרח: אולם רק בדרך גם אפשר להמנע מזה – ועל נסים אין בוננים השקפה ועמדה פוליטית גם לא את חנוך – הנוער. הבדיחה על הספהי ההוא מצחיקה מאד, אולם לעצם הענין איננה מחאיה. את המרקחת הוא ראה רק כחלום, ואין לו כל "חשקרוח" שהחלום ישנה. אתנו קרה אחת רח. לא מרקחת – אלא מעשה ספר עם ספק וברור, ולא כחלום, כי אם במציאות. וספרה זהו דכר שעליו לחזור עוד פעם; כשרואים ענינים קנורים באופק, הרי זה קרוב לודאי להבין את הכף – וזה רעיון הגיוני מאד, איננו עומד על כך – סוף צריך להיות כה, יכולים להיות מכפדרים וכלום אחרים, ואף לא כלום אלא כוננת פסיחולוגית מסוימת, אלה הם רק פרפרים; היקר – לחכין. ובזה סמון גרעין החג של יום הגדר היהודי הראשון. /1932/