הוספות למאמר קדישין לט
קודם חרבן בית שני, אבל אחר החרבן הרי נשבע ד' ית"ש ובכלל השבועה שלא להקריב עכ"ד, והשבתי על זה חדא הלא עיקר הפלוגתא במגילה (י') שאמר ר' יצחק שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה משום דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד ור' יצחק היה זמן רב אחר החרבן ואמר בזמן הזה ולא הוי נגד השבועה ולא נגד ולא אריח, וכן ברמב"ם פי"ט ממעשה הקרבנות אמר בפי' מותר להקריב בזמן הזה, ועוד ראיה ברורה מזבחים (דף ס') יכול יעלה מעשר שני בזה"ז כו' מה בכור אינו אלא בפני הבית כו' ופריך מאי קסבר אי קדשה לעתיד אפילו בכור נמי יעלה בזמן הזה ופירשו התוס' ד"ה מאי קסבר אפילו בכור יבנה מזבח ויזרוק הדם ויאכל הבשר עכ"ל, הרי להדיא דגם בזמן הזה יכול לבנות מזבח ויזרוק הדם, ודבריהם מוכרחים בפשט, הסוגיא שם, וזה ראיה ברורה מאד, ומלבד כ"ז ברור דמצות קרבן הכתובה בתורה לא בטלה בשום זמן למ"ד קדשה, כמו כל המצות שבתורה אשר המה חוקת עולם בלי שנוי כלל, ולא נשתנה שום מצוה כ"א מה שאין ביכולת לקיימה, ד"מ בזמן הגזרה שלא היה להם לולב, אטו בטלה המצוה ? ואם יעלה על הדעת שמצוה זו של קרבן בטלה חלילה, א"כ יש שנוי בתורה ובכלל יסודי אמונה שלא תתחלף ולא תשתנה תוה"ק לעולם וכמ"ש גם הרמב"ם, ומה שנסתייע הגאון מאלטונא מפירושו על המשנה הנ"ל כתבתי לו שיש לקיים פירושו גם ע"פ דרכנו ואין כאן מקומו להאריך בזה. ומ"ש מהרד"ז הנ"ל מהך דשמע בת קול אוי לי שנשבעתי, אינו ראיה כלל דשם נשבע שלא לגאול ישראל עד עת קץ או בתשובה שלמה, ובטרם זה לא יוציאם מממשלת האומות, אבל קרבן מאן דכר שמיה וכן מפורש ברשב"ם שם ע"ש. וכן מה שכתב הגאון מאלטונא מן קרא דולא אריח שאינו לרצון אין זה שלא ארצה להריח לעולם, רק בדור שהיו אדוקים בע"א ובשאר עבירות גדולות אז לא אריח כמו שאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ואטו בזה"ז לא יהיו חדשים ומועדים, וכן מ"ש גם כי תרבו תפלה איננו שומע, אטו לנצח חלילה לא ישמע תפלה הלא בכל יום אנו אומרים כי אתה שומע תפלה כו'. וכן מ"ש לא אוכל און ועצרה ידיכם דמים מלאו, לא ח"ו לנצח יטור וישנא, רק על דור עקש ופתלתול ההוא עע"ז ושופכי דמים אמר כל זה אבל בזמן אחר כשישנו צדיקים בלי עון גדול כזה ודאי יריח ריח ניחוח כשיהיה מציאות להקריב, וכן היה כוונת הגאון שמצא כתוב שבעת אשר אמר והשמותי מקדשיכם עוד לא זזה הקדושה רק אז היה שלא לרצון וז"ב, וכן מצינו במדרש בימי ר' יהושע רצו לבנות המקדש לקיים עבודה אחר החרבן, וכן רבינו חיים מפאריז רצה להקריב ולא חש לכל הנ"ל, ואז בלי ספק היה קצת חפשית לעשות שם כל איש כחפץ לבו ואח"כ חזרו הישמעאלים ונטלו הרשיון עד היום הזה, אכן כשיסובב הרשיון והיכולת בידנו ודאי יהיה מוטל עלינו מצות קרבן יותר משאר מצות שעל העבודה העולם עומד. יהי רצון שנזכה לזה במהרה בימינו אמן :
ב) על אשר כתב במאמר קדישין (אות ט') ליישב קושית רש"י ותוספות בהא דאין בנין בית המקדש בלילה, הודיעני הגאון מאלטונא הנ"ל שכוונתנו לדעת