ראשון לציון יט
ובאה המענה "לא ידעתי, נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב" מקרא זה אין לו מובן במפרשים, ויובן ע"פ דרכינו, שעל השאלה שבא לראות אם יש התחלה אם כבר פרחה הגפן מפעולתנו, ואמר לא ידעתי ולא מצאתי מאומה ומה איפוא אעשה, כי נפשי ורצוני שמה אותי לחכות ולצפות על מרכבות עמי נדיב, אם עמי על נדיבות יקומו להחל בישיבת ארץ, כי הצדיק מרכבה לשכינה, כאלו השכינה רוכבת על הסוס לירד מטה לפעול פעולת חסדו בארץ והרכבה זו תולה רק על ההרכבה של נדיב בעמי אשר יתנדבו לכונן עליית צדיקי ישראל לארץ ע"י מטעי שדה וכרם להוציא פרי קודש, ע"כ שובי שובי השולמית, החל אתה מעט ואז נחזה בך בהשגחה רבה לגמור גאולת עולם סלה :
טז) יש משיב עלי ממשמעות הרמב"ן דמתחלה יוגאלו עשרת השבטים, וכבר השבתי על זה בלבנון על פי זוה"ק כי ד' גאולות תהיינה, וגאולה השלימה שיהיו ישראל ממשלת לעצמם יוקדמו עשרת השבטים (אולי על ידי משיח בן יוסף), אך אתחלתא דגאולת ארץ, ע"כ מהקרובים אל ארצינו, כי איך מרחוק מאוד יבואו פתאום עם רב אל ארץ שממה, וכי לחם מן השמים יורד להם ? ע"כ הגאולה ראשונה מן הארבעה גאולות מוכרח להיות מעמנו להכין פרי לצדקת להושיב בה רעבים, כדברי המשורר ואז קהל גדול יבואון כמ"ש הרמב"ן עצמו עוד אקבץ לנקבציו, וראיה עוד מן הנביא הושע (ו' י"א) "גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי" ושם עם אפרים ידבר, ואמר כאשר יבואו בני אפרים איך לחם יהיה להם בארצירו לזה יעשה יהודה קציר למו ויערוך לחם לשבעה בשוב ה' שבות אפרים :
יז) תלים (פ"ה) "רצית ה' ארצך וגו' אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצינו, חסד ואמת נפגשו כי אמת מארץ תצמח כו' גם ה' יתן הטוב וארצינו תתן יבולה צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו". ופי' הספורני כי ישעו קרוב ומוכן ליראיו שהם צדיקי דורות הגלות ומוכן שישכון כבוד האל יתברך בארצינו בזכות הארץ עכ"ל, פי' לפירושו כי הישועה וישעו ית' קרובה אל אותן יראיו אשר מגמתם לשכון כבוד בארצינו בזכות הארץ ממש אשר יכוננה לשבת, כאמור רצית ארצך וכן והארץ אזכור, וביאר המשורר כי שניהם יחד יפגשו אמת ממטה וחסד ממעל, רק תחלה אמת מארץ תצמח למטה, ואחר כך משמים נשקוף, כי אז כאשר תטעו בארץ גם ה' יתן הטוב וארצינו תתן יבולה, לכן נקט גם, שגם הוא ית' ימלא אחרינו, אך בתנאי הצדק מבני אדם לפניו יהלך שיעשו התחלה ואח"כ ישם הוא ית' את פעמיו אל הדרך אשר נחל לתקות ארצינו וחפץ ה' בידינו יצליח אמן :