Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
82printed page
scan 87 of 155
  • 82 -

השפה העברית. .2

ביח"ר רואה את השפה העברית, את שפת החיים וההנצחה של העם ישראל, בא"י, עליה להתפשט הסללה היחידה מכל שטחי החיים של היהדות: בארצות הגלות היא צריכה להיות שפת-הלימוד, למן גן-הילדים ועד לבית הספר התיכוני, / ואחר כך אולי, עד לאוניברסיטה – אם נזכה פעם לאוניברסיטה יהודית בגולה/, ובמובנו של כל ילד יהודי שלם מן הראה היסוד לכל; ילד יהודי שאינו יודע עברית, אינו יהודי שלם - ואפילו הוא ביה"ח. והננו מתיחסים בכבוד גמור אל כל יתר השפות, בהן משתמש עמנו, וביחוד לאידיש, לספרותה ולפוריותה היפות והעשירות. למעלה מזה: הננו מעריכים את התפקיד העצמי והלאומי העצום, שהאידיש/אש הספרויות/מלאה וממלאה עד היום בתור אמצעי אדיר נגד ההתבוללות. אולם "שפה לאומית" זה דבר אחר לגמרי וגדול מיוחד, אין זו יכולה להיות עמ"ש, אשר העם קבל את – במהלך התפתחותו ההיסטורית – מידי גזר דין "התאים" אותו לעצמו, ושדווקא יצירותיו הנצחיות והגדולות לא נוצרו בה: לא הארמית בימי קדם ולא האידיש בימינו אנו, עד כמה שלא גדול היה תפקידן בהתפתחותו. "שפה לאומית" היא א תּ שה העם שמוצלחה יחד עם העם והיא ממורה אותו, כך או אחרת, בכל דרך חייו הארוכה: הלא זו היא השפה העברית. ...הלשון העברית היא הפרוזדור, אשר דרכו נכנסים לטרקלין בית הספר של חינוך לאומי. והכניסה לבית-ספר זה נפתחה לנו שאלת החיים או אומרים לנו, כי עושים אנו העמלות מתוך איזה אשחרית,