Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
72printed page
scan 78 of 155
  • 72 - באופן אורגאני לחשוב את הבעיה-היהודית לפחות חשובה מכל יתר בעיות העולם. לבעל הרגשה ממין זה אף גאולה העולמית אינה שקר נבזה, כל עוד אין לעם העברי ארץ עצמאית כדוגמת כל יתר העמים. עולם, בו אין לעם העברי מדינה עברית, זהו עולם של שודדים וגנבים. בית-מטבחיים. שאין לו דבר-קיום. באם אפילו כל יתר הבעיות מצאו כבר את פתרונן הטוב ביותר, באם אפילו יוכיחו -לי, כי לשם הגשמת הציונות ישנה הכרחית ל"עקב" את הגאולה העולמית לדורי שלם או למאה שנה או לכמה מאות שנה-, טוב, ישכחו, יחכה לו מן העולם, כי גם אנו חלק מ"העולם", לא פחות חשוב וקודש מיתר החלקים המצפים לגאולה.-חר- גשה כזאת אי-אפשר להחדיר לבן-אדם; או שהיא קיימת אצלו או לא. יכול לק- רות, שאדם המין בתוך כמה שנים רצופות, כי היא קיימת אצלו ולכן חשב את עצמו לציוני; זה יכול לקרות ביחוד לאחר "הצהרת באלפור", כשהציונות היא באופנה, והרחוב מספר לעצמו, כי היא תחגש במהירות ובזול הדודל. אולם אחרי כן רואים את הקשלים, חודלה מלהיות באופנה והאדם, "שמח את עצמו - לציוני", נוכח לדעת, כי שטה, וכי יוכל להחקיים בלי גאולה הישראלית וכי מספיק לו בהחלט לשחרר את העולם הנותר. אם ככה - ילך לו בשלום, ומוטב בקדש. הרצל אמר: "אנו מאבדים את אלה שאנחנו אין אנו מאבדים ולא כלום", היה זמן, בשנות השבעים, כשהיו "הולכים" בהמונים. כמעט כל צעיר שנתקבל לבית-ספר הריאלי-גיוני היה מועמד לספר רישוני; וגם על זה התגברנו – רישיונו, תודה לאל, לביל"ז, להרצל, ללונדאו וגם לתקרובה האחרונה בתל- אביב - אל נא אל תלפתח בפני "ההליכה". אנו עשירים לאין-שיעור בהרבה- יותר מאשר אנו אומרים לעצמנו. ואני אומר לכל הרציונות לכל אגודה – נוער ציונית: פתחו לדוחות את דלתות-הריצה. ואני אומר בירידוד לכל המחפטים: הסתכל בתוך נסמזחך, אולי שפה, אולי אין הציונות השלמת היחידה, בוסמך כפי שזה צריך להיות? האם ככה הוא הדבר, ידידי היקר, אל תאבד אף שעה אחת לך לך לשלום, לך ואל תדאג לנו, – אנו נחקיים גם בלעדך. אולם הצפיר, שכתב את המכתב הנ"ל, שייך לסוג אחר; אומרים, כי דוקא עניינו הפך לתוספה אוספיינית יום-יומית, בפנימיותו לא יותר על הציונות,