Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
70printed page
scan 76 of 155

הגור דרך הגלגלים. מציאות כפירים, ובשעה שעובדת ברחוב תהלוכת דגלים יפים, לא יוכלו לעצור ברוחם: הם מוציאים את ראשם דרך יותר, מוציאים את ידיהם וצוצקים: פפפפפ.... פפפפפ.... חברים? גם אנחנו – מה הנס" – לא חשוב. יכול זה להיות מרדק, לנין, גנדי, מרב אולי מוסוליני, היפר שדה מזרח להיות לא משלנו דבר מה רחב יותר, דבר מה אוניברסלי. מצבי רוח נושנים וידועים – אנחנו האירופם כבר וגם את קסק ראו ראינו. כל היושב על סף ה־ חלון דמגירן ומריא את ראשו בכל פעם וחוזר וישוב – יפול סוף וישאר בחלון, שלם או ברוק איבריו – זהו אשרו אז אסורנו, אולם לא אצלנו ישאר. ההתחלות הראשונות בהתגלמות הראשונה – מדו אשר אנחנו בכריסול הסמדנו לא מזמן, נשאו גם כן את הלבש של השפה העברית, סבבו גם הם בפנים הפנו ימים ולא מסביב לענינים וייסו: אולם כרוחם היתה לחובות להחזירם שיאזיד חיריהם – ולאיך רק של־הימים: חחחחחאבפפפ: בכלל, גם המרחק והמרחב הזה שבטנציה – פזר הנו בשביל הנשמה האינדליגנטית. דרום כזה בכוחו לחשוף תמיד מאד ועד עתה, נכון הוא ואין אנו מרגישים זאת כלל ובכלל, שאם הגרוים – הכל מרווזן ויפה ועליו ועוד הרבה זמן כן יהיה, אולי לנצח, ולא רק העבודות פשירותם אכלס יזהר, אולם לפעמים גם האידליאליס שלהם מכריזים, עובד יותר גנוני קשת מכל הסוס, על כל פנים לפי טעמו של האיש ההוא, אשר עליו משפיע הרוחב והתכללותו. דגדגרו המנוססית. האויב חי, . נטיה לסגל את מחשבותינו ומאירפזרו לא אל צרכיו של. העם היהודי והתפתחותו, אלא דוקא לאספנה האידיאלוגית שמבחן – נטיה זו. אשר בה נרמז השרש וההתחל של ההתבוללות, אודב לילדינו מכל קרן נהגתו מכל־ רירים עליה ומשתמשים בה באידיש בעברית. בהסתדרות נוער יהדות הנזואשת שמות לאומיים ורנייונים אף בארץ ישראל. כי דבר כזה יכול־ לקרות בכל מקוס: לא חשוב, הוא יסתייפ תמיד - בכבוד וזה תמיד תמיד – בבורדו, לא כל מעשה של התאבדות לדעת מתכח בוקא בירויה,ח"ן, ולא הדרך מבעד התלולות החם מובילה תמיד לאותה המסמנה – חיים שמפסיקם ללא תועלת. י לא עמי ולא