39 - המעטים הידועים על הספורט הזה; אבל אחר כך, כשהידיעות על קיומו ההיינה נפוצות בחוגים רחבים, יהיה היחס הזה נלהב מאוד. אין צורה אחרת של הפגנה / פרט ליוצ'א-מהכלל אחד, שתחבר אל לבם באופן ישר וברור יותר, ממסורט הפעולה: כילדים, או טוב יותר, כחברים – הם ישמחו לכל הצלחה; ונתנו אותנו בשעת ספלה שאין למנוסה: הם יצחקו בעליזות כשיספרו כיצד רסו את השומרים שלהם. ג. ההורים יהודים אהובים, מאד התחילו למשוך בספרם רק עסקתי רק במלאכה אחת; קלקלתי את המרדף, לסרח אותם לסבור את המשמעת / לפיסול אמילו סמסוה, נסיון לשכנעם שהתרגמו, המתיא לשעה זאת, של "קמץ א' או אינו ייללמה. קריאה" אלא ייללמוד את חורה הירידה"; כל זאת תמיד, ומושפע, שהדבר לא היה ביותר לילדים עד עכשיו. ואני מקוה, שהגודל לא יסולל ממני את הכח והכבוד, להמשיך גם להבא כשיטה הפדגוגית הזאת עד סוף הקרירה הפוליטית שלי. אין זאת עקשנות; אני משוכנע בזה, וזוהי אמונה; האמנתי בכך עוד בימי ילדותי ואני מאמין בזה עד היום. את האמונה הזאת אפשר לנסח כך:
- לכל העמים, או לפחות לכל העמים המצליחים, ישנה מלה שבה הם מציינים את הספורט האידיאלי של האדם, היוונים העתיקים הכינו את המושג הזה בנוסח הידוע "קלסק י'אגנסוס" – ינאה ושולם" האנגלי קורא לזה "ג'נטלמן" האיטלקי "ג'נטלו אומני", ההינדוסטאני "פאקה-סה-יס"; הפולני / אם אינני טועה, מכלול את הסוכן הזה במלה "שלחוסנו", ואצלנו היהודים, לפחות לפי ספרו, הרי הסבה העילאי בייחוד כמובן הוא המושג "בעל-הביתי".
- אבל כשביל הגופר אין המושגים האלה מתאימים; כמגרמני רוצה לחלק לאב מחמאה, הרי הוא אומר: בגן הוא ילך בנורמט. ברוסיה היו אומרים "פרוורו- אוצניג יק"/"התלמיד הראשון"/; אני שנאתי כזכותכם גם את הילדים המנוגזים וגם את ה"פרוורוי" עצמם. משום שלדעתי, ההושג העילאי בייחוד, הדרגה הגבוהה ביותר של האנושות בצרוף האלהות שאליה יכול בכלל להגיע אדם בימי נעוריו, כל זה מצא את כסויו במורג ביותר בפתח הקסם הפליאה: "יושיב". אם ביכלתך"