Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
39printed page
scan 44 of 155
- 39 -
והופך אותו לעם. פ.א. מרינו, הספורט אינם, אלא משחקים: הספורט שלנו הוא
רצינות קדושה.
אולם בזה דבקותכם אתם. הם בו הפועל כל שאר. מיני הספורט, ונוסף לכך
גם פעולות רבות משלו, חכמשחקים אחרים אינן נמצא. אותו העורך, כתב
על מפקח הקרשס צרורס, אמר: "הכל למדנו מננו, מכלכוח, עקשנות ולואליות"...
אולם מה אספר היה לספורט מקריסס, בהשוואה לזה ההשכלה והחנוך, פרור יכל
למאור הספורט העלינו? סבלנות ועקשנות שאלו נא את אלה שעברו את כל זאת
ויגוררו לכם, אירו לוראליות? סבלנות אל-אנסרית, אירו עקשנות מפרכת דורס הספורט הזה.
בית-הספר הטוב ביותר, הספורט של הלא-הספר. בסוגי
יהודים כמעט שאין אפירות לגלות את הטופוס. הטוב כי יותר אל האבירות – יחם
אבירו לחדשים. לזקנים. לנשים ורק, מסום שבכלל אין מקוס במשחקים לחלשים.
הספורט שלהם הוא רק לגבורים. לצעירים. היסטוריה קצרה עדין על הצדדים
הראשונים מהספורט האלוחי שלנו, מכינה. כבר פרקים גדולים על מטרת כלם המה
החשמונאי לצפיה, בירך לומדים בפנה כל הלילה, כדי לבנות את המקום לדבר חולה-
או אומץ לב? הסבלנות? מנוחה להכבודת. באותו הסוג הפרוע על כדור רגל הנקרא
"ירגבוי" – הסכנה מהחסחק על במוח היא לכל היותר: נקיעת רגל; בבנקס – סעיפה
אף; בסעה סירו הנו בכלל נוספה מודה כרוד, מנוחה להסוות.
כאן נחוץ להביר העירה חשובה, לעתים שומעים את השאלה: "ביכול
הממשלה הפעוליה לספורט הלאומוי. שלנו? לפורט לקרות, שהיא תעצור את שני עניניה
או לפחות עין אחת?" מוכס מוסג נשא בחלוחות נסיונות: הממשלה הערונית התייחם
אליו כפי שחוקקה מחייבת אותה. ברבות הריפות ילך הספורט הזה ויקשה.
אולם אחת הסובות - לגבי העתיד, העתיר הקרוב, ואפילו חסיבות יתרה
נרדפת ליתרון מן שתי עברו וכאן וחתם מההשכלה הערונית משטח שליחו, כאן,
ברוך-השם אפשר לעבור את הקשירות הטובות מן. היחס כבר טוב - מצד אלה