Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
138printed page
scan 142 of 155
  • 138 - .2

עקרון "הגיוס".

הסלה "גיוס/מוביליזציה" יש לה בביה"ר סני מובנים סגורים: המובן הראשון והעיקרי הרי הוא גיוס לבניין יהודי חרס - לכתהלצל הסעה, הסוכן הנוהל המידדני כל ביה"ר, העולה להאחז בא"י, בדרך להתבסס, לפי תקנותיו, ל"בנינים לסנתייים", והוא מחייב מסק הפנתייים הסתדרות לסהות בארצנו, ללכת לכל עבודה ולכל סקוס ורכנו התנאים אסר תרסלס לפסרד הנוהלת ביה"ר. העקרון הזה תהס לסוג ל"אן-עקרך". בימינו אלה נעשתה העליה ל"דבר ויום-יומי": אסילו ל"אן-ציונים מרסעים "להתלס לטפלחתיה", רבוס אולי מבלי כל יחם סניסי לאידיאלים הלאומיים ולערכיעם מטעם לחיסלון ההבדל בין "חלןיו" ל"פליטיו". בביה"ר אסור לנו להרפות כזאת. אפללו על העליה להשאר באסת "העליה": פעולה תכלל בתוכה יסוד של התחכלת, של "היקן", של קרבן לטובת ענין העם, לא רק אמצעי להצלת עצמו; ולכן דורסים אנו מכל עולה ביה"ר, כי בטסח הסנתייים הראשונות בא"י, יפסק את עצמו ואת עניניו הפרטייים. בסנתייים אלה עלינו להיות לא "יותר ממספר" כל בבןויו בביה"ר אלה אל לו להחשב עם זה, שתנאים עליו להיות העבודה. בל-אביב מספק בסקלה, שסוב ל: להיות אן סה מלהיות נגרר: עליו ללכת ולעסות כמו שדורסים ממנו הקסת מלינות-יהודיות, לפי פקודת הנהלת ביה"ר בא"י, בך עושים אותס מפעליניו הצעירים, החיים כיום בסושבות יהודיות קפנות והמארגנים תפלוגות-עבודה. לגבי העולים מלנד זהו חובה ולא רשות: כל הסרב להכנע לגיוס כן- הסנתייים אינו זכאי לקבל אצלנו את "תעודת העליה הבית"רית". אבל גם אלה שנולדו או גדלו בארץ-ישראל רסואים מרצונם הטוב לקבל על ייעסס את הגיוס, ולהכנס לסנתייים לפלוגות העבודה, וכסוכך: אם אחד מביה"ר רוצה להסאר בנלוס לסכלה מפסחיים, מקדמים אנו זאת בברכה; אלס סתומיך הראשונות כא"י אינן סייךות לר, הן שיירכות לסהדיות.