Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
131printed page
scan 135 of 155
  • 131 - אם-שם בראשיה קיימון , נצב אכר בינינו: פרא-למלחמה, אם לא התם סודר. ולא בן אצלנו, היהודים, כי מאחורי כל אחד מאתנו עומדים בסבכימ דרוהט, אשר ירדו קרוא וכתוב, אשר למדו ודברו על אלהים ועל היסטוריה, על קמם ומלכות, על אריראות של פרק וירוד ועל וכלכליסות האנוסוה והעתיד. כל יהודי הוא בסבוך זה "בן-מלך". והצחוק המר ביותר אשר עשה לנו הגדול, אשר הבהירות נחשב בעיני כל העמים, ואפילו בעינינו אנו, כאלשים אשר לא ידעו "דרך ילקים" מהו. רק טמאה יכול להשתקשק ולהגיד, כי שאלת "ההדר" אינה אלא ענינו של חלק בלבד או ענין משפחתי פנימי, כל אחד מאתנו יורד, כי חסר לאדם אשר התנהגותו טמאה עליון רודסס "ירסלנוח" תרבותיות, שונה מיוחס האום מכל מהותו אורכה: "בן-מלך". ואם גם ילבש בגדי ענין ואינו חוסב-עצים בירר. אילו הכינו זאת כל היהודים, אפילו כאן, בגלות, גם אז גזאי היו האנטיסמיים שונאים אותנו, אולם היתה זו שאה הסבורה בכבוד, לכל מצבנו בעולם היה אז אחר. וגם בהשמת מסתרת הציונית היה זה לנו כנזרץ כל המון הצלחת ונרדף איך לו מן רגש של סדר, איננו עושה עם האנוסות רוסם "בנוטר-במר-מדינה". ואילו קבוצה, אשר כל אחד בה מתגבר על יצרו ונגררו במסתח והתנהגותו כי היא מסלדתם של חרכדס ארוכה, זהו מכרחחם גם את הסונא להדרכות: הנה זה הוא "ללאומית", קנה הם האנדס המסוגלים ליצר מדינה. על כן הססמנה הביתירית היא אחד האמצעים הטובים למכנך, כל "הרו" אלו דבר זה בלבד איננו מספיק כלל, כאן כל אחד מחויב "לשכנע" את עצמו, למנן ולדפקק את כל הליכותיו, היהרו מתורכ מאלף "הכלים" הסתורים כולם, חוד את מירנו יהודים, אוכל כלם וכמחזון, אל הבלתי את סרפיק בקח אכלך. אם חמצ את הפרק בקול הנסמס למרחקים, בלכחך ברחוב עם חבריך אל חכמות את כל המדריכה; בעלות בלוה על מדרגות כל שיח אל מסרתע את חוקלך, ולא תעיר את הקפנוך; פנה דרך ברחוב לאטה, לבא ביסוס, לילד קטן, לכל אדם בכלל - והא הוא גם, אחה אל תהרה - כל זה יועד מורה אין-סופית של "הכלחות" אחרות יוצרים את "ההבר