Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
130printed page
scan 134 of 155
  • 130 "הדר-הבית" "ההדר" – מלה עברית שאינה ניתנת כמעט לתרגום לשפה אחרת. היא כוללת כתובה כהרוש מובנים יופי חיצוני, גאוה, דרך ארץ, נאמנות... אולם "התרגום" המלא במשק חיי יום-יום מוכרח להיות ההדר עצמו. – בצדד ובמראו, מעלן ובברכו ובהנהגתו את מחשבותיו. מובן מאליו, כי רואים אנו עוד מרחק רב מהמצב הלז, ולא בדור אחד יכול עם להגיע עדייהו. אולם על "ההדר-החינוך" להיות מונחת יום יום של כל אחד מאתנו: כל צעד מצדינו, כל הנעה-ודבור, כל הגה קל, כל פעולה ואפילו כל רצון לבצע בחסידות ובעקביות חתומת "ההדר". חשוב הדבר לא רק לגבי זה, שכל אדם בכלל היה צריך לשאוף ל"הדר". חשוב הוא בעיקר לגבינו, היהודים. כבר נאמר כאן, שהרי הגלות החלישה אצלנו במידה מרובה את האוטוסקפית והבריאותם ביותר של עם נורמלי. ובפרט מכלל משום כך הצורה החיצונית של חיינו, כולל לבושים, כולל מנהגים לקיים קרובים בדיננו לבין עצמנו, כי היהודי הענוותן מסוגל להשפיע על הליכותיו או הדרתו החיצונית, וזהו "ההבחנה" בכל וכלל: והרי אחת המעלות העיקריות של הכרת-ערך-עצמו, כשם שאדם חייב לראותה לתיקון גופו, לא משום "מה יאמרו" אלא משום ספון-יהל -כבוד לעצמו - ובאמת - הוא חי על פי כבודו - כך הוא מחויב לחנך גם את עצמו, ובכלל מוסר וכל הנעה מחשבותיו חייבה אותה ההכרה העליונה של כל יהודי "מפלתו שלנו". כל, כל העם יש לו "הוד מלכותו" משלו. ובפרט כל יהודי. אם לסמן "אריסטוקרט" יש מובן כל שהוא יכול זה להיות רק מובן אחד: "אריסטוקרט". אבותיו ואבי-אבותיו וכן הלאה, היו תמיד, דורות על דורות, אנשי- תרבות, וכו', אשר התייחסו לא "סתם-כהה", אלא הם מסוגלים להתעמק בכישרונות אצילים ולהעלות את כל מהלך חייהם לאידיאלים נעלים. ואם כך, הרי אנו, היהודים, הננו העם האריסטוקרטי ביותר בעולם כולו. אפילו שלשלת המלוכה העתיקה ביותר אין חשבונן עולה ולא ליותר מעשרים, שלשים דורות של חיי תרבות: הרחק מכאן,