115 -
לגרש את הארסקוס מסוריה, ואחרי כן גם מסוגים אלג'י
ומרקו. "התמיהה" היתה זו שחפץ לנצח גם לבנבנה וגם להתנקות. מבלי להתחשב
על המנדט האנגלי - התומיה הלא על הצהרה בלפור גם צרפת ואיטליה ראין אומרת
יכולים להשתתף בפוליטיקה פלוטית אשר מטרתה לגרש את אנגליה מטובי העלות-
טואן ומסרף הים הריפסי, ולגמרי להשמיד את האחוזות של איסלם ובר מם. פסחק
דן-פרפוסור מזה אל אשר לא רק לשחק, אלא גם לחשב עליו לא כדאי.
הוצאה: לא הערביים אין ישראל ולא ליתר הערכים אין אנו יכולים להציב
יום "פוליטיום" בקר ארץ-ישראל, פטוס כך הסכם מרצון טוב אינו אפשרי. ולכן
יכולים אלה האנשים, אשר בשבילם ההסכם הוא במחינה "conditio
"sine qua non של הציודות כבר כיום להגיד "נאון" ולוותר על ציוד. ההתייסכות שלנו
צריכה או לחדול - או שהיא צריכה להמשך כאן בחורף כמצב-הרוחות של היורדים.
זה "מסכם", מכלום אחרה, שהוא יכולה גם להבא להתקיים ולתת תחת חסותו של
פלפוט, אשר אינו תלוי בשיתופה של האוכלוסיה המקומית - בטלו של קיר ברדל, אשר
האוכלוסיה המקומית אינה יכולה לקרקועו.
ובזה מתבטאת כל מדיניות הערבית, לא "שהיא מוכרחת" להתבטא כזו - היא
מתבטאת כזה באופן מעשי, בין שאנו מודים בזה או לא. למה לנו ההכרזה בלבפור?
למה לנו המנדט? כל ערכם כזה. ספוח - לא-מקומי החייב ליבט בתנאים כאלה
של הנהלה והגנה, אשר אם האוכלוסיה המקומית, תרצה להסכים לזו, לא תוכל להשרת
וכלל; כללו ללא יוצא מן הכלל, דורשים וום-רום מאת הכלב הלא-מקומי הזה.
שיפלא אחר התחכמותו זו, בצבירתה ובפקחותה. נבסובן זה אין כל הכבד בנין
"המפוליטיסיום" שלנו, ובין "ההסכמופ" שבינינו, אולם הראשונים נרצים שיהיו
להם קיר ברזל של חיילים ובלים והאחרונים - של חיילים אנגלים, ואלה הצדדים
בהסכם עם בגדה, מסכימים להסתפק בתיחות בגדד/סוס פטונה וסמוכן, ואולם כלגן
ורמוסים, סקרר הברזל, מם יקים. ותוך כדי מעסה אנו כבר ידענו מקקלקלים אף
העניון :בזה שאנו מקלמלים על "ההסכם", ולא לדבה על לב המנדטורה שחיסר
לטובת מן
לא-מקומי הזה.
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
115printed page
scan 120 of 155
scan 120 of 155