110 - ./"אנו והערבים" .10 על "יקיר הברבור" בניגוד למנהגי הסוב להחחיל כל מאמר-עצם העניין, 'נאלץ' אני הפעם לפתח בהקדמה, ונוסף על זה כהקדמה אישית, את כותב הסורים האלה מוטבים לפרושם של הערבים, לאדם, השואף לגרסם מארץ "ישראל ופן". וכרי"ע אין זה נכון, מנקודה אמוציונלית פוליטית - "חסי אליהם נקבע על ידי שתי הנחות יסודיות, ראשית- חוסב אני לדבר בלתי-אפשרי לגרוס את הערבים מארץ-ישראל: תמיד ישאר ום שני עמים, שניף שיין אני כנראה לאותה קבוצה, אשר צרכה לפנים את בניגוד חלקינו פורט, הכנות המדברות הלאומיות לכל העמים, הנמצאים תחת כספתם של ממשלה אחת. בהבררן את התכנית הזאת לקחו בחשבון לא רק את העורכים, כי אם את כל העמים ובכלל-אחר ורומזת - שיריון זכויות, מוכן אני להשבע, בשמו ובשם נכדינו, כי לעולם לא נהפך נגד שיריון זכויות, ולעולם לא ננסה לרפש - הרי זה "אני ".מאמין" של שלום. אחרת אולם נראית השאלה, אם חסיר אסור להשיג מפרח-שלום ע"י אספרן שלום, כי הסהרון לשהצה זו חלוי לא ביחפנו אל הערבים אלא אך ורק ביחפם של הערכים אירינו ואל הציונות. אחרי הקדמה זו אפשר לגשת אל עצם העניין. על חודש-שלום בינינו לבין ערבי-ארץ-ישראל אין אפילו לדבר, לא עכשיו ולא בעתיד הקרוב. את הכרתי זו אני מביע, בצורה בה הריסה לא משום שהם נפ- שי לגרום גפש נפש ללחקן ופחרון בציונות, אלא משום סכל סכל ישר לא אגרום להם: סלבד לאלה אשר חכו בנחמדרימ מיום הויולד, הרי כל הציונים הסומונים חבי- נו כבר מזמן את אי האפשרו ה מלחמת לקבל הסכם מתוך רצונם הטוב של ערבי ארץ
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
110printed page
scan 115 of 155
scan 115 of 155