כל זמן, ועם זמן שהחובש המקומי עדיין לא ידע להתמודד בהתנגדות המקומי. ועם זה, כל זמן שההפרצרויות, עדיין מוכשר היה להרגע לשבת או לשמש שנים – עדיין היינו מצליחים, אחר שנתים-שלש שנים שלאחר כל ההפרצות, להעלות שוב את סיפרת-העליה, ואולם כל הסמנים מראים, שהסתמכותם של הפו- ביום הארצישראליים נחטה מאד כמובן זה, ושעכשיו, נוסף על כוחה הבלתי-רגיש של ההתנגדות, נצטרף לחבות מצדן גם בשמים כתיקונן: ללחוץ מדבר ובלתי-פוסק על ממשלת המנדט, על חוסר-רצונה "להלחם" ועל תפקידנו בתור יהודי-חסות. הדרישה על כל חלקה של הגזר העברי כחלק של חילוק-מצב הבריטי ה- קבוע בארץ-ישראל, הטענה הרגילה נגד הדרישה הזו בפיה של הפקידות הבריטית הוא בערך זר, שארץ, פילוסופית מקיף עמים, אין זה מן הצדק ל"יירוץ" את האחד מהם, ואת השני להשאיר "בלתי מודרן". אף אחד לא היה מתנגד לעיקרון זה אילמלא העובדה, שהיהודים לא התנפלו את העם על הע- רבים ואין גם אף אחד, שיחשוד אותם בכוונות כאלו, כשוד שהערבים כבר הת- נפלו ארבע פעמים על היהודים. בדרך כלל יש להגיד, שהתחייבויות אינה "לזכותנו" של כל אזרח נאהרה, שמכיוון שניתנה לכאורה, הרי לא מן הצדק הוא לשלול אותה ממשפחה. כתנאים הקיימים הרי לא ראובן ולא שמעון אינם צריכים להתהלך כשם מודרנים. רק כשתאמץ דגלת לשלטונות, שמוכיחים התנפלות עליו, רק אז מותר לצרף עליו, ואנו, אך ראובן, ולא את שמעון, שאף אחד איננו מאשימים עליו שהוא בעצמו מתכונן להתנפל על ראובן, ועם זה בפעם החמישית. אגב, בשביל האנגלים אין כאן שום חידוש. בשורה שלמה של מושבותיהם, ששם כבר שכיחה כלפחות, ולו גם, רק להכלכה, בשביל המיושב האורופי, חס מארג- נים גדולים צבאיים אירופיים, ואף מסרוהם (כמו בקניה למשל) על הנוער האירופי את חובת החינוך והאימון הצבאי.
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
109printed page
scan 114 of 155
scan 114 of 155