Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
103printed page
scan 108 of 155
  • 1033 - יאס למושג "נכונות סובבן אחר לגמרי: צורך חיוני, קודם ומשמעו: "אם יקרה אסון", כמו מלחמה, צריך הנוער שלנו להיות "מוכן להקריב את חייו באומץ כזה ובצורה כזאת, שיקרב אותו יותר למטרתנו הלאומית." והסטטיסטיקה מראה היטב לרוב הנוער בשנות 1914-1918, לולא חסרה, הרי קורות הסונים ההן היו לגמרי אחרות. מן 1915 – כן נמסר "גדוד גהה הסרדתה" של חרוספלדור בסריס – היתה קשה תנועה לגיזיוניסת בסירה כבר ארצות כנות. הבריח ובאמריקה. מכולל של דרישות היה נהל על כל הקונסוליות האנגליות. יצרו לגיין עברי בסרן ארץ ישראל וחנה לנו את האשרפוח להשמטת בהת הפחסות על נצורה הציונית, אשר נשלחו מן המדיום הראשוון עם אנגליה. היתה מתחברה על ידי כך כי עסשה, וקרובסות של קרצינו – התגוררו לינטוריו-דגרפינם – היתה סרה במשך. מנוע אחרך. פרנוניס על קפק חילים "אקרווטסיו", הדורשים:דגלאי' "מנפס" אולם לא על שפרוח בסטליונים, בדפו ההחלה הפעולות בחזית ארץ ישראל: ק"ק/ 1916 ה"ו כבר עומדות הרבה פלוגות עבריות בסקדס הדרוש, ובדגרי הבכרים 1:18/ 1918, היו היהודים ספורס שלום, אז אולי גם את פחפודים של בלא-אללניה. ועוד יותר חשוב: היהודים היו מהווים את החלק החשוב של הגדרה, שהיה נשאר בארץ לאחד הנצחון. את כל זה אנחנו ודהפסטונוג - בשל המצב ההיסטוריבנו של הנוער הקיברי נפקע כהיום כל מולדות עמנו. משום שהנוער שלנו: נלהה בסד-באטסון נפשר "מכשפות-קנצף" הדבר היהודי שהוזנח קלפי ידע על "מלחמה: היתה ההכנה למלחמה – זהו דבר הבו ולאום: הכרה אכחיסות, אולם גם בלתי מועלותה, כי אנחנו, היהודים, אין פולטים בפרט מהולכים לקררו במלחמה, זה, שהמלחמה, כשעה רעה היא אפי 19, והורים כבר מקובל מושג, לבר מדסו הנגיא ונסרחן בשורש הגויוים: יכולה לך להיות החכמה בסבילו: זה שהיה כי סתום, אנחנו היהודים, ובעיקר הנוער היהודי, עריררכסף. לנקום למדה למלחמה הסהודה קללה "מלחמת מסי סתוים: רושמה לנו החלפה בקדמותי שאם פורים מלחמה כלשהים הנוגעים בתיעורנו הלאומי, נכונים אנו להקריב קרבנות להגין תנאים.