השתפכות הנפש.
IIIשירי ציון.
(לחברי בחבת ציון, הסופר החכם בעל השופחה לבית ישראל).
יְאוּשׁ. נִתְקָה, הָסִירָה אֶת הַכְּבָלִים!— הַכְּבָלִים הָרַבִּים מַה־כְּבֵדִים, הַגָּלוּת מַה־מָּרָה! כְּבָר כָּשַׁל, הָהּ, כֹּחַ הַסֵּבֶל מִתְגָּרַת הַצָּרָה... מַה־רַבּוּ, מַה עָצְמוּ מְצָמְתִי, הַבּוֹרִים לִי שׁוּחָה!— אֶת כְּבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁפִּיעוּ בִּרְחָבוֹת בְּסוּחָה... תִּקְוָה. אַךְ תִּהְיֶה עוֹדֶנָּה הַתִּקְוָה, מוֹרֶשֶׁת אֲבוֹתַי; הִיא תָּפוּף נִחֻמִים לְלִבִּי וְתַחְבֹּשׁ עַצְבוֹתַי. הִיא תָּמִיד בְּנַעֲמוּת לוֹחֶשֶׁת: „אַל יֵאוּשׁ, יִשְׂרָאֵל!“ מִמְּרוֹמֵי הַר צִיּוֹן הַיָּפִים הַשֶּׁמֶשׁ לְךָ יָהֵל! מִנִּקְרַת הַשִּׁיר הַמַּעֲרָבִי.“ אוֹר חָדָשׁ יוֹפִיעַ; מִן אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הַזְּקֵנִים קוֹל גָּדוֹל יָרִיעַ: „הִתְנַעֵר מֵעָפָר, גּוֹי אוֹבֵד, הָסִירָה כְּבָלֶיךָ! אֶת אֶרֶץ גָּלוּתְךָ עֲזוֹבָה וּזְקֹף קוֹמָתְךָ!“ נִתְקָה, הָסִירָה אֶת הַכְּבָלִים!— מִמְּרַכְּמֵי הַלְּבָנוֹן, גּוֹי נוֹדֵד, הַשֶּׁמֶשׁ לְךָ יָהֵל!... * * * יָהֵלּוּ. אַל יֵאוּשׁ, יִשְׂרָאֵל! מִמְּרוֹמֵי הַר צִיּוֹן הַיָּפִים הַשֶּׁמֶשׁ לְךָ יָהֵל! מִנִּקְרַת הַשִּׁיר הַמַּעֲרָבִי. אוֹר חָדָשׁ יוֹפִיעַ; מִן אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הַזְּקֵנִים קוֹל גָּדוֹל יָרִיעַ: „הִתְנַעֵר מֵעָפָר, גּוֹי אוֹבֵד, הָסִירָה כְּבָלֶיךָ! אֶת אֶרֶץ גָּלוּתְךָ עֲזוֹבָה וּזְקֹף קוֹמָתְךָ!“ פִילְדֶלְפִיָּא, גֶּבַח אָיִר, הַתַּרְסִיב. תִּקְוָה. בְּאֶרֶץ אֲבוֹתַי הֵמָּה שִׁירֹתַי אֶשְׁמַע; בְּעֵמֶק הַשָּׁרוֹן בְּנוֹתַי יָרֹן, יָרִיעַ. שָׁם הָאֲפָרִים נוֹשְׂאִים עֲטָרִים בְּרָכָה; שָׁם אֶפֶס הַמַּיִם, הִגִּיעַ הַקֵּץ לִקְוָה. בְּנֵי צִיּוֹן בְּכָל עֵת מִתְרַחֶשֶׁת וְאֵת יְאוּהוּ; בָּנִים וּבָנוֹת יֵרְדוּ לְרַנְּנוֹת, יְעַלְצוּ. שָׁם שֶׁמֶשׁ יָהֵל עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַשְּׁבוּיָה; שָׁם וְהֵם אָבֵל, יָשִׁיר הַגּוֹאֵל: „הַלְלוּיָהּ!“ * * * יְחִזְקֵאל לְעוּמִים.