הסכמת ד
הפדות יקדם ביטל שם שווי מעליהם יגיעו שבוי לכל חוקי ומשפטי המדינה להיותם גם הם נקראו תושבים ובני המלכי ארץ, וזה הוא ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך, ואחר כך ישוב ויקבץ, מעתה שפטו נא אתם החרדי ה' והמאמינים בעקרי דתנו הקדושה וגם האבירי לב אשר נמו שנתם ראו ההיתה כזאת עד עתה להשיפ את שבותינו במקום מושבותינו, נזכירה נא בכל אשר אבותינו ספרו לנו עד כמה ממים הזדונים עברו לגזור חייהם וגלי הים כסהו על כל נתח טוב ויפה, כח אבנים הי' כחם ובשרם נחוש להשאר פליטה מהם ולעמד בכל צרותיהם וגם אנחנו ידענו בימי נעורינו עד כמה חרשו חורשים על גבינו ואיך נתהפך כחומר מזה שנים סדורים לפנינו שהקים ה' סערה לדממה ויחשו גליהם, חסדי המלכים והשרים והתושבים עלינו בישועת ה' יתרומם לאהב אותנו ולהרים דגלינו בין דגליהם, הולכים אתנו אחוזי יד לכל צרכי המדינה ובכל פקודת מלכינו וממשלתינו ונותנים שווי לכל חוקי ומשפטי וזכות המדינה ברוב שטח התבל, ורוב האומות בארצותם לגויהם מרוממי' אותנו בקהל עם ובמושב זקנים, וגם זיכה ה' לעמנו אשר נמצא בינינו אדירים אשר לא הי' כזאת מיום גליותינו, כמה זמנים היו אשר חשבו כי בא עת הישועה אמנם היו רק כידיעת עת לדת יעלי סלע מתוך צרות רבות, לכן ודאי תשפטו בצדק כי לא מקרה הוא ולא הטבע הוליד כל אלה, איך באו לדעה אחת האומות היושבים תחת עש כסיל וכימה וחדרי תימן להשיב שבות עם ישראל שביניהם, אך זה רק נעשה ע"י העושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר.
ולכך גם עלינו לאמר : קמתי אני לפתוח לדודי וכאשר יהיה התחלת מועטת מאתנו שוב יאמר ה' עלינו במלוא' ובאמתית, דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו וגו'.
והנה ראו, שהביא הרב הצדיק החכם נ"י בצקלונו אורות מהרי בתר והרי בשמים למשיבת נפשינו, בחלק דרישת ציון וחתימת המאמרים. ויהיו דבריו לנס לשוחרי הטוב אשר זיכה אותם ה' הרבה יותר מלאחיהם האנשים ראשי פינות ישראל, יש לפניכם פדות לכל יושבי תבל כי ברפואותינו נרפה לכולם ובישועתנו יושעו גם הם, כי רק אז יאיר האור הטוב בעולם כאשר הי' על זה קוטב הבריאה, ואת אשר הרחיב הרב המחבר יחי' בחלק מאמר העבודה בפילפול ובבקיאות, גם אני העמדתי לפניו מערכה בחלקי בונה וסותר ובונה ואולם יהי' איך הוא, יש לידע בבירור כי מצוה רבה היא לחזק ולפרסם גם החלק הזה, יען שהחקירה והדרישה והכתיבה והקריאה והלימוד בדברים האלה מעוררים חמלה וחנינה עלינו לפתוח לנו שערי הפדות וקיום כל מצות ה' וכל דבור בזה הוא לריח ניחוח לאבינו שבשמים, אולם לאת אשר נוגע לעצת המחבר יחי' בדרישת ציון וחתימת המאמרים הם כראי מוצק ועושו והושו לזה, "חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלהינו וה' יעשה הטוב בעיניו ויתקיים בנו, אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד", מתי, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו, ועיין לזה טעם בדברי הגאון ספורני זצ"ל.
הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חונ"ק גרידץ יע"א.