מאמר ארץ נושבת כד
ולהתיישב בירושלים, והכשר חיבת הקודש מארבע פינות העולם, אחד מעיר ושנים ממשפחה בהר הקודש וכאשר יתיישבו שם וירבו להתפלל בהר הקודש ובירושלים ישמע הבורא ויקרב קץ הגאולה עכ"ד. וכן ראית ממה שהתירו חז"ל שבות להעלות בערכאות בשבת בשביל ישוב ארץ ישראל, וכן בבבא מציעא (דף ק') גבי שטף נהר ובחו"מ (סימן קס"ג) עיין שם ובסמ"ע שעשו הפקר ב"ד הפקר בשביל להרבות נטוע זתים בא"י ע"ש.
ה) ועתה למה אנו מחשים, עד מתי לא נרחם את ירושלים, עד מתי לא נחונן אבניה ועפרה לא נרצה, עד מתי לא נכסוף לבית אבינו שבשמים ועד מתי לא נעשה גם אנחנו לבתינו. עד אנה נאהוב זרים נחבק אדמת נכר ונחשוב כי בכוסף הלב לבד נעוף ההרה הר הקודש ונחשב לנו לצדקה ? לא כן אחי, כי אם בפיך ובלבבך לעשותו הכל לפי רוב המעשה וכמו שאמר הכוזרי שהבאתי שהאדם נאשם כאשר איננו מביא אל המעשה הטוב שעולה בלבו, כי המחשבה בלי מעשה כנשמה בלי גוף אשר במתים חפשי בהשמים חסדה ולא איש חי רב פעלים יקרא, כי לא כל יורדי דומה. אשר ידומו מפעולת המעשה יהללו יה, אך אנחנו נברך יה אם נתחזק בפועל כפינו, אם נגביה עוף אל אדמת קודש לנטוע ולבנות ולייסד ולהצמיח פרי קודש וקודש הלולים לה', ועינינו תחזינה משרים, כי צמחה יברך ויריק לנו ברכה עד בלי די ונתפאר ונשתבח בשבח ארץ הקדושה, ועי"ז מעט מעט תסובב גאולת ישראל, בהתאסף ראשי עם קודש ונחפש כמטמונים את חרבותי', ודרכי ציון האבלות נעשה כגן רטוב, וחפץ ה' בידנו יצליח וישים מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ברוך ה' לעולם; וע"ז אמר ישעיה "ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם באה וגו'" ירצה כי לא על מחשבה לבד יחיה האדם רק אנכי מעשיהם באה עם מחשבותיהם, כי בוא יבוא ושכרו אתו ופעולתו של האדם בפועל לפניו אמן. וכי תאמר למה מימות החרבן עד עתה פועל ידינו יד כהה, ידינו אסורות! ועתה אתה אוסר התר פסת ידך לפעולת בני אדם לעורר למטה אתערותא לעילא. ע"ז אשיב אמרי לך, כי מעת החרבן עד היום הזה לא היה לנו שרי וחורי ארץ בישראל כמו בדור הזה, ולא היינו נשואי ראש כלל, כי כלנו כלימה כסתה פנינו לעג וקלס היינו, ומי ידרוך בנפשו עוז להרים ראש, אך בדור נבון הזה אשר ברוב העולם חופשה ניתן לנו ויש בישראל שרים רבים ונכבדי מושלי ארץ *). ע"כ בואו ונתחזקה בעד עמנו ובעד ארצנו ונייסד חברת ארץ נושבת, אשר בה יתחברו רעים אהובים זה יאמר לה' אני ויקנה כברת ארץ, וזה יתן ידו לה' אלהינו להרים תרומת צדקה איש כפי נדבת לבו ורוחו הטהורה ולפי הברכה אשר ברכו ה' ברב עושר, ויטעו כרמיה ויעשו פרי לצדקה, ויחזיקו יד אחינו לעלות שמה וליישב שמה איש תחת גפנו
*) זה המחט סדקית אשר רמוז בזוהר הקדוש שהבאתי לעיל בתחלת חבור זה על כי עלה השחר כי מעט מעט הבריק הברק חשנון כעמוד השחר, והוא אשר נתן לנו חפשי ושרים גדולים מאוד בע"ה.