מאמר ראשון כ
יצהלו רננת כל כנף וצפור, רבת עשית ה' כל נפלאותיך ומחשבותיך לבני אדם? כל צבאותיך לתבל הלזו יפעלון? השמש הגבוה ונשא מאוד וירח אשר כונני לארץ יתנו נגהם? ועל מרכז הקטן הלזו יסובבו להצמיח בה כל פרי לתרופה ולתת חיים לעם עליה, המאורות הגדולים והכוכבים וכל צבאם, פקודתם למשמרת מציקי תבל והיה מסיבתם לאותות ימים ושנים ומועדים בם יספרו וכל היצורים לאדם שתה תחת רגליו, מה האדם אשר עבורו אתה מרעיש שמים וארץ? ומה כי תפקדנו תמיד בעין ישע בלי מחסור? אם זה העולם ההבלי תכלית כל היצור? ואם כי העולם הבא האחרית שם יש שכר לפעולת בני אדם לשמור מטרה נגד אורחת פריץ, למה רשת הטעות פרושה על כל החיים? והמה כדגים הנאחזים במצודה הלעולם תחשך עין הארץ, אשר עבורה כל רעם הגלגל וכל פלאות הטבע יתהלכו בשמים, הלנצח עין התבל השע מהשכיל לבותם? הכזאת מחשבות גדול העצה ורב העלילה? הבעין חמלתו אשר יחונן כל אשר נשמה באפו לרחמה יהיה אל מסתתר בשפריר חביון לנצח ומבחר יצוריו יבלו בהבל ימיהם בחשיכה יתהלכון, ותהי האמת נעדרת? אכן עת וזמן לכל חפץ עת דודים יגיע, קול התור ישמע בארץ, כי ישפוך ה' ית"ש את רוחו על כל יצוריו רוח צח וטהור רוח דעת ובינה והריחו ביראת ה' כי נעור ה' ממעון קדשו ויגלה כבודו והדרו, וקרני הודו יופיע, אז ישמח ה' במעשיו, כל הנשמה תהלל יה הללויה אמן כי"ר ב"ב.
ב) ואמנם לחקור גם זאת מדרך השכל לדעת מי הוא זה אשר על ידו יסוב תשועת עולמים? אזכרה שנות מקדם, אקרא הדורות מראש מעת הושת תבל עד תכליתה, הן בראשית היצירה, בגן עדן נטע אלהים, שת יציר כפו, שם מחזה שדי עיניו תחזינה, עפעפיו יבחנו כל תעלומות, ורוח אלהים כדבר איש אל רעהו עליו הופיע, וכאשר חטא האדם גורש מג"ע וקרבת אלקים סר ממנו, ותרד פלאים יד האדם, עד כי זרעו נשחתה, הם הרחיקו מהתהלך את אלהים, והי' ריחק מרשעים אורם, וכמעט נטיו רגלי תבל, עמודי עולם ירופפון, עד קם אברהם אוהבו וזרעו לקרוא בשם ה' אל עולם. אמנם גם המה לא עצרו חיל לצקת עמודי עולם היותם נצבים קיימים לעם אמונה, עד היות ישראל לעם ועלימו הופיע הש"י מסיני. כי ישראל ממלכת כהנים להפיץ אמונת אל לכל העמים, וכל עת היות ישראל על אדמת קודש והעלו ריח ניחוחם לפני הר קדשו, אז האציל יתברך על עבדיו הנביאים גיא החזיון כולו, ומהם למדו תועי רוח בינה עד כי נודע ה' בכל הגוים ובכל מלכותם מאין כמוהו, ואת אלקי ישראל יעריצו. ומעת הוסר התמיד ומזבח שמם, רוח הקדושה נסע השמימה אל מסתתר בהסתיר אסתיר, איש הישר בעיניו יעשה, איש איש לדרכו פנה, להבל וריק כל היום יהגו, ולא קרבת אלהים יחפצון, ונשמת שדי לא יבינם, וכל שכיות החמדה לא יספיק למו למלאות תאות נפשם לבלי חוק עד ישוב לאדמתו, ימות ולא בחכמת אמת קלוע השערה אל תכלית הנצחיי, ולא יקומו במשפט. אהה! עד מתי ממשלת זדון (הוא היצר), תהלך בארץ? אשר יסוב לבות יצורי אל אחורנית, הלזאת הושת תבל אני רב העלילה? אם יוודע פלאיך בארץ נשיה, ארץ אופל וצלמות? אכן מאוד עמקו מחשבותיך, כי קץ שם לחושך, כאשר אור ה' יאיר מציון מכלל יופי