דרישת ציון.
מאמר ראשון.
רגשת לבי תהמה בקרבי מנעורי, עלי ציון תאנח רוחי, כוס היגון עלי עמי בבכי מסכתי, כי כל איש הדבוק באהבת צורו וקונו ועמו ואדמת קדשו, זרמי דמעה על לחיו כמים רבים יזלון מאין הפוגות, כי מעת הוסר התמיד כסות דמעה את מזבח ה', אין עוד חזון נפרץ בישראל, חתום תעודה רבים בחשיכה יתהלכון, יהגו ריק והאמת נעדר, אהה! הלנצח ערפל יכסה ארץ? תחשך עין תבל מהביט בארובות אור עולם? ובינת נצח? ואור התורה לא תופע עליה נהרה, וילכו שובב בדרך לבם, יבלו בהבל ימיהם, ואת פועל ה' לא יביטו, אדמת קודש לא יחננו עפריה לא ירצו, ברצי כסף יחפצון, אשר אך מר המות יפריד בין כסף לכוסף כולם שגו ברואה, אלה מפה ואלה מפה, זה יאמר מה ציון כי אהפשינה ומה אדמת קודש כי אהי' דורש לה, הלא אין לי מחסור במקום משכנות עמים כולם, נפשי בטוב תלין, ולא יעלה על לבו את הקודש והמקדש, ואת החזון והנבואה ושכינת עוזו, כי רק את הארציות יאהב, ודרך הקודש והנצחיי יעזוב, ואת נחלת אבותינו לא יכיר. וזה יאמר לה' אני ואהבת קדושתו תכסוף נפשי, אך למה אתן אשם נפשי להעציב רוחי עלימו, הלא כבר נאמר אם תעירו ואם תעוררו עד שתחפץ, הלא אם יבוא העת יקרא ה' דרור ויתקע בשופר גדול פתאום לאמור צאו מן הגולה ועלו ורשו את ארץ הקדושה עם כל היעודים הנוראים אשר בנביאים, וגלל שני אלה הצדדים ציון היא דורש אין לה, ואחז"ל מכלל דבעי דרישה, ואלה בכלל הזה לא יביטו ודרישה לא יחפצו, ולהורות נתתי בלבי נגד שני כתות הנזכרים לברר מן הנביאים ומן ספרי וירושלמי וזוהר הקדוש ורמב"ן ושארי גדולי ראשונים כי מעט מעט תצמיח קרן ישועה, ואיך החוב מצד השכל והקבלה לפעול בעוז ובחיל ובכח כל אשר יש לאל יד איש הישראלי להשתדל בחברת ארץ נושבת או חברת ישוב ארץ ישראל. ואני תפלה, המאיר לארץ ולדרים עליה היא יאיר עיני חכמים וצדיקים שבימינו, לעורר רוחם הגדולה ברוח נדיבה יתמכם, כי עתה עת לחננה, מן נדיבי עם ישורון, בעלי הון ועשר רב, אשר מעת היותנו בגלות לא נמצאו רוזני ישראל כמו לעת כזאת אשר יאמר מה פעל אל עם עמו ישראל, לתת להם שבט מושלים, נסיכי אדם, רוזני עמים, שרים נכבדים, כי חפץ ה' בחסדו בדורנו זה להצלחת עם קודש, אשר כמוהם לא היה מעת הוגלו מארץ נחלתנו, ומי יודע אם לא לעת כזאת הגעתם קרוב למלכות, אולי ינדבו את רוחם הטהורה, אחרי ראותם בעיון רב את כל אשר נכתוב בחבור הקטן הזה בראיות נכוחות, אשר למען ציון לא נחשה, ולא ניתנה דמי לו מלעורר בפועל כפינו עד ישים ירושלים תהלה בארץ, וכאשר נברר בחבור זה את הדרך נלכה בה וכבר הי' לי בגוף הענין פלפול עצום עם אדמ"ו רשכב"הג הגאון החסיד מו"ה עקיבא איגר זצ"ל והסכים
עמי
3