Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
79printed page
scan 85 of 155
  • 79 - משגה עלי ארמלות, שאינן נושא פנים לא לקרובים ולא לזרים, מהלך בדרכם אשר רצונו הוא מתוה לך ופוסע אל מטרותיו על ראשי הקרובים והזרים. גם עכשיו אני רואה בזאת יופיו. אבל לעצמי אני מורחם על יופיו זה. לעצמו היה מנהג אגדר"י רצוף: אשה אשר לפני נשואה היתה גזירתה משקרותיה, "לאמרה: המנהג כשהוא לעצמו יש בו משום מראות. אולם אדם אהבה מגיעה לידי כך שרוצה אדם למסור את הכול, אפילו את יופיו. אפשר שגם אני הייתי יכול ללכת אחר סרירות רצונה להתעלם: "מסירות נאות ולשמש את נפשי במחיראות-כפיכם." אלא שאיני רוצה בכך. גדולתי את מכירותי. מפני שאוהב אני את אמונתי. בא אני מאושר, כאשר בא הריחם ולא חריו לעולם מאושרים, ויותר מזה לא זרים לי כלום. "קראס אהבה שלכם." "גולה והתבוללות," עמ' 129 ד. אנו נמשך אל משך עמנו. אחים הלכתם לכם אל הסכך העשיר, ואנו נפנה עורף אל עשיריכם ולפירותיו. אחים ברוחם ברך לפני עריכי ואת קדשנו הסכך עזרתם בבשמתנו, ואנו בתירוץ שנים נכרתי מעולמם לבנו לבכו על כל העולם כולו. שתיהא אחת המקסם עברית יקר לנו מכל חמודותיהם של אדוניכם, לכם אירוע וצדקדסוקר"ה, נפלינו בטמטומנו בכך כדי שתיהא לאהבתנו, נפתה את המהלכים על לקצה הגבול, סכן, אנו המעטים, וכל כך אחרי סמוך לעבודת כמה, הואיל ואם נמתח רבצם יבואו ינוסו אחרים באותה הדרך, והרי כך הצורך סמיכתו ישאר כאן. ואם מככם סם יפלה פעם על לבבכם דבר סיממת-מכורתכם שנמפסת, ואולי לרגע קט תצבועה, פני, לבבם רפה-כלה. --אל נא יבול-רוחכם שלא נתבטל רחמם. אחים נדיבי לב, אם אך לא יובש-כוחנו נתאמץ למלא את מקומת העבודה גם בשפלותכם. "יהודים והספרות הרסית." "גולה והתבוללות" עמ' 170