- 45 - מתכן, כי יהיה לנו "אידיאליסם" שני על מנוח. "ישנו אידיאליסם" הרי זה אבסורדי ממש כשמו כן הוא! לעבוד אפשר רק באחד ולאידיאל אחד, וכל השאר – עד כמה שהדבר לא ישא חן בעינינו – הנהו לחתיר יהיה דבר צדדי ועליינו להקריבו כאשר רק נשקפת סכנה לענייננו. כאמור, זהו העיקרון היסודי המבדיל בין ביה"ד ובין יתר תנועות הנוער הציוניות. לגבי דידן, אופנתיות דוקא הנטיה לאחר כשלמון "שני אידיאליס" גם יחד – גם ציונות וגם, למשל, סוציאליזם – ולבזבז למניזם כאחד. הרי זה מביא אצלן לידי בלבול ומונע מהן יחס ברור הן לציונות והן לסוציאליזם. בהיותם ציונים עליהם לקדם בברכה את העבודה, שהמון הפרוז וכולל כבר לקבל רווחים; בא"י, כי דבר זה מוסך אליון הרוח ומאפשר יצירת מפעילים חדשים ועליה הויד"ג רופאה; אולם כציונים סוציאליסטים עליהם להתייחס אל כל ענין הרווחים כלן משום שהס-כל של משלם פוסטם מזה הוא, שאין הם ויוצאים משום שהס"כל של "מדינה-היהודיס". אך לא כן ולא שפוז בתחום הציונות –"אדום" – יאסור להם למצוא על שפתיהם את המלה "מדינה-היהודית" או "רוב יהודי", כי דבר זה משמעו לקדם בברכה את העליה ה"קאפיטאליסטית", שמבליע לה חשון עליה גדולה של עובדים; ובתחום הסוציאליזם – הרי הם ללצג ולקלל בפני "השמורים", הסוציאליסטים הלא-ציוניים, בהוכיחם להם על צער ופעל שפעולותיהם עומדות בסתירה לעיקרונותיהם הפרוליטריים ואכן רואים אנו כי רבים הם המסתייגים למסף מן ההוות-וכהנה. הנה וזורים הלאה את האידיאל הציוני – כי "שני אידיאליס" אי אפשר להם להתקיים כבסחא חדא, וסופו של האחד או של השני לוותר ולהעלם. הנה לתערובת זו של אידיאליס תונים, ישר בית"ר מנדח את חצנה ממנה לתלמודו, אנו קוראים כמסחא ההונכי "מעמדי", לעמרתה המפורסמת של ביה"ר יכולים אנו לקרוא בעברית "חד-נס". בכל אחד, בביתר אין למצוא נטות קרועות ופשוטות עשיי שתי סאיפות שווה-ערך. כל הספריב להתקף מדינה-יהודית- ויהא זה ענין פרטי ואישי, או ענינה של קבוצה או "מעמדי" – כל שאיפה אחרת
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
45printed page
scan 51 of 155
scan 51 of 155