- 21 - מאד. אנו צריכים, אם אפשר להגיד כך, "להוציא" את עם ישראל בעריכה מתוקנת ומהודרת; או אם נוסיף להסתמם במובנים של סוג המספרים מתוך מעין "עם ישראל בקסמים נבחרים", לסס מסרה זו נהפוך להגיג, ברוירה קפדנית מאד, רק "העידית" של הגולה צריכה להכנס לארץ-ישראל. אם מספרם יספיק כדי להוות רוב יהודי בארץ-ישראל/וככל חסידי ההפוכה הזאת מקרום לבך,/יהי ארץ-ישראל מרוקנת משזו היתה בזמן מן הזמנים למדינה יהודית. על השאלה, מה יהיה גורלם של הנהגרים, של "הנבחרים" אשר בגולה – אין אנשי ההלכה, הדוגלים תקיפה ע"י אוהבים לדבר; אבל לפי הגיון הדברים – הרי הענין ברור: "העוכריות" תשאר בגולה, יחד עם צאצאיה – ועם כל שאר הסיכויים הכרוכים בהוויה-הגולה. לתפיסה זו אני קורא, בשעה שיש ברצוני להתבטא בנימוס, בשם "ציונות- המתורצת"/הלוקוסס/ ; בשעה שאני רוצה להתבטא בגילוי-לב; אני קורא לה "פפפטוס"- : דפפוס פעורר גדלס מבחינה מוסרית דוקא. זהו פסוס – משום שברויה של חומר : אנושי כצורה כזו אינה אפשרית למעשה כלל; אבל גם להגיון "של ברויה" שבדור היא מרה כלתי הרגש. הפקידה של הניגשות הוא, קודם כל, הומניסטרי: להציל מן הייסורים היהודים המיותרים את כל א.אות היהדות הטהורים, הדבקים לכך כריס או שרדיו זקוקים לכך בעתיד. מהו מספדם ומה יהיה מספרם להבא – על זה כבר אמרתי, שאפשר שלשלים של כל היהודים דקוקה להגלה, ויתכן, שמני סלימים – אפשר גם שהספר יהיה הרבה יותר גדול או יהיה יותר קטן. יתכן, מפתאום יבוא רגע, פחד, או בעוד עשר, או בעוד שלשים שנה, כשהם פתאום אצל יהודי כל העולם השאיפה להגירה, כלומר – כשהם יתחילו להשטט בשלום ובשלמות, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה רוחנית; אז יהפך – יתכן, שארץ זו או אחרת תארע מחרס מה אצל היהודים התקופות נמשיה בצורת שאיפה כללית להגירה, את כל זה יראה העתיד. הפקידה של הציונות – לא לנחש את הסטטיסטיקה של יום מחר, אלא להכין בארץ- ישראל תנאים מכאינה, שבהם תוכל הארץ – מחר, או בעוד עשר, או בעוד שלשים שנה – להכיל ולכלכל את כל אותם היהודים, שיבואו בזמן מן הזמנים, מאיזו סבה שהיא לדפוק על שעריה.
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
21printed page
scan 27 of 155
scan 27 of 155