Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
18printed page
scan 24 of 155

18 - הרי הם מאמינים, שאם יסרור שלום בארץ, היהודים יהיו חוזרים; הם אורחים רצויים אצל הערבים, שותפים, ואף מנהגים בכל עניין ציבורי; אך תרבותית בכלכלי, כשלם אחרים – במובן כלכלי יהיו היהודים פטורים בארץ ולא רק כמסעם הלאומי שלהם, כשם הזה עכשיו, אלא מכל המזרח ה"ישראלי" שרק בארץ. במערכות יצר מרויחים כסף, ויחד עם זה נוסאים החוזים אופי "ולאומר". מדברים עברית, ישתדלו במסגרות ונהגו רב-תרבותית, והמדינה מתרחבת כלשון הקודם ומתקרבת הפעלות כאן יוולד סיפורים, ולא באשר כן תורגל, כשזה היה עכשיו. יתר על כן: הארץ מתפתחת והולכת. כי הרי מצדדי הציונות הקטנה רואים את הזרוע של "יונגראל" בכך, שהיהודים ירצו להעמיד את ארץ-ישראל בראש המזרח כולו. ועל כן נתאר לעצמנו, שתהיה יהיה קץ: ארץ עשירה ליהודים מאושרים, יהודים כשלם ובתוכה תרבות-לאום, – עד כדי כך שאין אחת כדוגמתה. ונתבסס על כך היא נקראת "הבית הלאומי". מה יהיה יחסם של שאר היהודים לגן-עדן מסוג זה, – יחסם של אלה, שאינם נמצאים בגן-העדן, אלא להיפך? ברור: יהיה פשוט מאד – הם יבקשו וידרשו, שינחו גם להם להכנס לגן-העדן. כמובן, לא כולם בבת אחת; אבל – שיכניסו להם מקום. בקיצור: בה כמידה שהציוויון של הציונות הקטנה יגדיל, תוך והגדלת ההפצה מהגלות לארץ- ישראל, ביום מורשת ארץ-ישראל את הגורל מקיץ, כלשון כדבר רומזיו; אין היא מבטיחה לא אוצר כלכלי לכל עם, כמת פוליטית; להיפך – היא דוררת, שהיא מן הכתם העלתה לו בקדמותו. ובכל זאת – אולם יחד עם המעורר. הרי היהודים דורכים בחשבון, אבל למהגרים ניתנת נאמנה לסקלס הקלוסו וגם לארץ עשירה, זאת אומרת לארץ מפותחת לקלוט הרבה מהגרים, הרי ואפילו יגדל מספר היהודים, שיבקשו להכנס לתוכה. למעשה כל מועמד לעלות לארץ, יעמדו אז תוספת וכן הסתם עודף. הקריאה: "תנו לנו להכנס לבית הלאומי העברי!" מגיעה אז לפרסום עצמה ונוכחה. ודוקא א לא נוכל אנחנו, ולא תוכל הממשלה לפתות את שערי-הארץ. כי לפי ההגיון שברעיונות הציונות הקטנה, נתחייב אנו לפתחה והשליכה לא