Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
16printed page
scan 22 of 155
  • 16 - ברוב עברי, והרוב הכללי אינו נוצר ביון, אלא הולך ונוצר כעזרת על ידה. ואם רוצים בציונות קטנה כפרט אם שואפים לשלום עם הערבים על יסוד הציונות הקטנה, הרי צריך לתת ערובות ברורות, שגם בעתיד יצור זה לא יולויר. מהוכן מתאום עבודה עברית, פירוש הדבר: ערובות, שהעליה העברית לא תהיה מסוגלת ליצור רוב עברי, אפילו בעתיד הרחוק. במובן המתישמר הענין פשוט מאוד. למשם כדיין נמירץ, מהו מספר העולים, המביא לרוב, ומהי המוספר, שאינו מביא לרוב, ולא יסיגנוו לעולם רד, ועיון-חסכון של ועדת סאר צוריף חסכון מן, ואפילו חסכון רפפי, הוא חובל ע"י סך מילם, הממשפ לא רק כפקיד גבוה בארייישראל, אלא הוא גם מתתפסלען. לפי השכלתו. מילם מיבר ליאגירה המסיכה, שאם העליה תגיע ל-20.000- בשנה, יהיה לנו רוב עברי בשנת 1950 בערך; עליה של 15.000 לשנה תביא את הרוב בערך בשנת 1960. ועליה של 10.000 לשנה לא תביא את הרוב לנצח. איך בדעתי לומר, שאפשר למסור על חשבונותיו של מילס, ים בהם שעריות רבות, והם חוברנו בשנת 1920, באופן שהיום אין להם ערך. אנו מסתמך על חשבונות אלה רק לשם הוכחה, שאפשר לחשב את הדבר. ולציונות קטנה כנה בגדולה על כך, שהממשלה תתן ערוכות לערבים, שהיא, הממשלה, לא תרשה לעולם את ההיקף של העליה, העלול להביא לידי רוב עברי. אולם אין זה הכל. מובן מאליו, שאין הערבים רוצים ברוב עברי, אולם אין זאת אומרת, הם מסכימו ל-49 אחוזים של יהודים בארץ. ברור, שאין הם רוצים בכלל בגורם יהודי חזק, ומנקודת הספס שלהם, הדבר הוא טבעי מאוד. ועל כן הם ידרוש המלחמה מצד הממשלה שלא יתנו ליהודים להתפתח לא רק לרוב בארץ, אלא אפילו עד כדי מיעוט חזק מדי. ואם לאו - לא יסכימו לשלום; ובלתי נכונות מצד הערבים, אין לציונות הקטנה ערך של ביצה גדולה אפילו בשביל דייר מנגנס.