- 10 - .שאפחנו הנצחית. - ארץ עצמאית. כל גזע מוקהב בסימוניו המיוחדים שואף להיות "לאום", זאת אומרת, ליצור לעצמו סביבה כלכלית, מדינית ורוחנית מיוחדת לה, שבה כל פרט נולד מ"הסביבה" שלה ונותן בכך מתאים הוא ל"עם" שלה. סביבה כזאת יכול הגזע ליצור רק בארץ שלו, במקום שהוא בעל-בית, לפיכך שואף כל גזע להיות לממלכה. גזע אחד שואף לכך בכל תוקף, וכן כי יש לו הקשבות הדרשה לכך - רגע אחד - ב"רעיון" יורד, יען כי חסר לו כוח ההתנגדות, אבל בתום הטבע רוצה גם הוא בזה, כי רק במדינתה שלו נוח לו הדבר, אבל באופן אחר "לא נוח" לו. הלא נוחי" אולי לא רק לו לעצמו, כי אם גם לשכניו אדוני הארץ." היהודים משמים דוגמה בולטת לחוק הזה, שכל "גדלי" מבקש תמיד לשבת בסביבה שהוא עצמו יצר לו, בהתאם ל"אפסורי" הרוחני שלו. דברי ימינו מתחילים מלפני אלפים שנה כה, שעם"נו מבקש לו "ארץ" לאחוזה לו. ועתה שוב מבקשים אנו "ארץ" ושוב אותה ארץ עצמה. אבל לא רק ב"ציציונות" זו סדור המדבר עד החלצונים שבזמננו בלבד. מרבה שאיפתנו הנצחית תהא: לון-"ארץ" לעצמו, כשמכבני הריסס רואים אותה הפאיתה הכל החופשית הראשית: של דברי ימי גלותנו: גם כמרים הכלכלים שלנו, גם ביחסנו למסורת הדחה. ואפילו באופן חריג יום יום עדה וזה." היחידי ספר על קיומו הלאומי בגלות כהשםו בכל מקום סבחז"ן לעשותו אמצעי לבידודו: מבדד ההככלי-כללי על-יד-יד. זה שהוא בוחר לו ספירה כלכלית שאין בה הרבה "גמזירות", בידוד כפול על יד זה שהוא מניר את עצמו מכל בקרת ביחס למסורת ובמסורה עשמם מוגזם הוא כיורת ההיסודות המבדדים. בידוד מסולס - עיי" היותו, בידוד זה עלה לו כמחיר כל הרחבות, כל המעזף של חיים חברתיים ואיניבידואליים. אבל הוא קם את המחיר הזה במנוחה וברצונו"
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
10printed page
scan 16 of 155
scan 16 of 155