~ 150 - ויז . . אלהים, למלסון בחורתנו.
מן היום בו נקראתי לפלא כי סוסן - או לכזך רקבונח, של ביח"ר וציוו וסיוני, או למסור כירותת הקלון: יד-אחים הסגירוני לכלאי אנו מרד נקרא - ותכאנה וחנפלו בית-אסרי לסני. עם היסק הזה לספיון. השדון והעסק לא לנו, ∙ ססרה, סל חירום - סל המרד.... זה הריב לא נפתה הוא עדין לא יקצור, לא קסיין, לא בניין -, היו, רוחח כל ארצנו סלי: בין אדם ללבן - וחדל: אלהים, ליגאון בחורתנו, נוסה, עמק החפארת, עוד סלם נסלם לך, קין, ונחבז את אחי לחליון. יחתשא גם עליך דגלי. אח נמסוח צפירך נסול. כי אנחנו סדרין נסענו - בגללות, סעכר, סל גרדום, אלהים, למלסון בחורתנו סל לבן - וחדל - ואדם.