Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
122printed page
scan 127 of 155

122 - השם "רָאשוֹן לִיהודָה" / "Judaoaus" וסגל אספקה/הספקה בת שבעת הקניסו, הכללי כל חבריו, כפי שנרשם בנהולם, היו למעלה מ-10,000 בקניה; אבל רק מחצית האנשים קבלו את אימונם בזמן הנכון והצליחו להגיע לארץ-ישראל. 1500 מחברי הגדוד גרו מן המפלכה האחרת, 1000 מתוכה של ארץ-ישראל ששוחרר ע"י אלנבי שנה אחת לפני הכיבוש הסופי, 2500-כארצות-הברית, והשאר - מקנדה, מצרפת, אנגליה. וכמבן, לאחר המלחמה, היהודים מצרפת והם שהתנדבו לשרות הזה והצליחו להתקבל בהכנס שירותם מהמפקדה המלחמה. הקצינים המפקדים על הגדודים במטות היו: ג'. ה., פטרסון, אירי, פרופ' אליעזר מרגולין, שהיה חלוק ארצישראלי בסהר-נעזר. וכן ד' סקוט, בריטי. וכו'. הקצינים היו יהודים ונוצרים, סגני-הקצינים - רובם יהודים, הפרטים כולם יהודים, בשעת ההתקפה הסורית, בספטמבר 1918, אורגנו הגדודים היהודים במסגרת הירדן כ"ממזר-פטרון" והצטיינו הם בכיבוש אחת מעבורות הירדן כאס-שמש. במרחק מילין אחדים, מעמון, לירדן. פעולה זו נזכרה בתשומת לב הרשימות של אלנבי. אלה היו סברות הירדן הראשונות שנסדרו ע"י ועדת-הברית, כשעוד שהו אחריה לאחר לכידתם עבר חיל הפרסים ה"אנזק" את הירדן ופלס למעבר הירדן. "פטרון- פטרון" היה חיל הרגלים הבריטי הראשי שנכנס לעבר הירדן לקולונל מרגולין, שעמד שם בראש המחנה שלו. היה המפקד הראשי של א"ק-אדמס לאמר שישבה וקירוס אסור ליהודים אפילו להכנס לעבר הירדן, לאחר שהחברה שבוית-הנשק מיס הגדוד "הראשון ליהודה" תפקיד של חיל צבאי ובהסדר כולל מערכה. בסוף-1919 בויס היו תמותות בשורותם וסול וביכו כמנהג הבריטים לקבורה. ואולם, אנשי הגדוד על כל ירקולח הכולל באר-שבע אף במדבר, כינוס עד היום: בבתי הקברות בבאר ועל רמז זה יפה חלוק של קברות היהודים. מספרם אינו רב, לגדודים היהודים לא היתה הזדמנות אמיתית להשתתף בקרבות, אפשר, אפשר ממש, שבמקדם. חנוכות לא אירעו, במקרה, קרבות רבים, את כל אשר צילם עם זה לשמוע שם באספה. לא היתה שום סיבה לכך שהמלחמה הנוכחית לא ילכו בעקבות החקירה. שום סיבה המלחמה הנוכחית ואין שום סיבה לכך גם עכשיו. אבל הפעם הם גם צריך להרחיב את החקירה הזו גם מבחינה ההדוק וגם מבחינה וגם מבחינה