- 120 - אל נא תכעס עלי כי בדברי את זאת זקנתי, ומנהגיו לא מנהגים - אין בכל הדברים, הזה, גם אם היה , כל חרפה לאשה ולא לבניה, אולם לא הרם הוא באמת, כי אם הנבלה. אמונך אחת ; בזכרונות כרחים וסחורה יסורו על גבורים הדומים לך כאהוד, ומעולם לא היו כאלה לא בשבט אסר ולא ביחוד שבטי עמה, זכרו אחד להם, אולי זכרו למחצה בדפון, אבל כולך זכרו בלבבך ומנהגך. שמשון החריש זמן רב, ואחר כך שאל:
- למה תדבר את זאת?
- לכה אלינו, חיש - השיב הסרן - היה אצלנו שר השרים, תעשה לנו - לעם סגולת גדולה כבנפעז. דאר יהיה לנו וציידון לנו מהם: ומלר בגבב יהיה נחלתנו עד גבול מצרים. שמשון יצחק בקרבו והסרן הרגיש בדבר.
- ידעתי את מענך. גם את נשפך לשאול, ובקרם? אמנם, כן, בקרם עלינו לצורך אחרוה, שלמון ומסמס. ארץ כנען. מודה עת הפוח בלעדי עבדה היהודים אולם אל נא תבחל לבניה, שמע מה הסוף, וזכרונות, אם את ואם זכרו, עבדת לרון. ולעולם לא תחרצה מחצח לרון או ליחוד השבטים. ולא זאת אבקש ממך. חפרון ראה בחוה ענינים סבוכים סבהיות אלו והבין את הבעת הכעם והלעלג שבהן.
- כנתי לרעך - אמר שמשון. - אכנס להם את הנגב ואם הפדון ואתם חלקסו סם אל פי אנשי צבא. ותעלן על דן, ואפרים ויהודה להעיר וליבודן וכל בלעדי. חסרון נד כראשס.
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
120printed page
scan 125 of 155
scan 125 of 155