118 - היסוד הזה - הוא רק בצדק לשקר. האדם ההוא, המהלך שם כרחוב, אם יזכהו בדעתו רק סתום כך ואין באותה המדה, בה קנא סביר בזכיות קיומי אני; אם בדעתו להרגן. הלא יום שלם יהפך לקרב של חיינו מרא, בו יוספו לא רק החלט ביזות, אלא דוקא סיבוב העולם. העם של מחלוקת, אם להיות -- יחזור הכל באותה המדה; ואם להתאבד -- יתאבדו כלם. אולם אין מוסר, אשר לפיו ישאוי הדלל לאכול כמה שהוא רוצה, ולמנוע חייב לגוון. מרעב מאחורי הגדר. נחפב לרגע על עמדתם של אלה, הסבורים, שההסיסה של קיר הברזל אינה מוסרית. העיקר: הוא, שאנחנו מיסבים ארץ נגד רצונם של הילדים: כל יתר כהותינו והמסופרויות נדחות מן השורש העיקרי - וזה מאי-מנעותם האומללה. מה נשאר, ונכון, לעשות? הדרך הפשומה ביותר - שיכולה להיראות - ללכת ולחפש ארץ אחרת עבור התיישבותנו. למשל, אגודה. אבל החכמים לנו יסו ותראו שוב את אותה הצרה: באוגודרה נמצאת אוכלוסיה, של ילידים/זרים מפולגים/ועשירים כל הילדות והעים - לבנים או אדומים, או ארדמים ורעים - מחוץ גם. בארץ, ארצנו קיימת מתוך הרבה נהל: כל נהלן להפוך את האדמה לפתה בטירה גמורה, אין זה משהוא שמאן בה. בוששום: אם ליהוד, כלו הסכם זה בלתי מוסרי. הרי המוסר צריך להיות שוה כלפי הלבנים כשלשחורים, נכון, ואשר לקנות שהבושם תאה עדין. אינם מחוברות, בכדי לפלוח מלחמת צדדתינו - ואולי הם חסרי ארגוננו כנתקנו. אולם זה הן עוד יותר גרועה מקודם ראות המוסר - הם "תסבולנה לא תהינה לדמות", וכן גם אוגודרה תדלה, אז גדלה ההזדמנות היא הגרועה ביותר. לכן, בכל שירודודות אחרות, ללא הבדל שם, היא "בלתי מוסרית", או בלתי מוסרי איננו מכור בקלם. במקום שישנו רק "אויושב", יושבים כפר ינו גלורנים, יוסב שם כמעט מוסרי בראשית, ואיננו רוצה קרוב ברובן. או כלל איננו רוצה ביום גדול של חושבים נפרדים.
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
118printed page
scan 123 of 155
scan 123 of 155