Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
112printed page
scan 117 of 155
  • 112 - אֹתוֹ הכל בִתְּכֶם לְעֶרְכֵּיהֶם, צוֹרְחֵי-השָּׁלוֹם שֶׁלָּנוּ מִנָּסִים לִשְׁכְּנֵי אֲדֹנֵנוּ, מֵהַעֲרָבִים הֵם אוֹ כְסִילִים, אֲשֶׁר אֶפְשָׁר לִרְסוֹת אוֹתָם בַחֲסַר "מִסּוּכָר" שֶׁל מְטרוּתֵיהֶם, אוֹ שֶׁלוֹם נִמְצָא אֲשֶׁר יוֹתֵר לְטִרְמָתָן עַל זְכוּת-הבְּכוֹרָה שֶׁלוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּמַחִיר קִנְיָנִים כּלְכָלִיִים וְתַרְבּוּתִיִים, אֶת הַחֲלִיפָה הַזֹּאת עַל מְהוּתָהּ שֶׁל הַנֶּשָׁמָה הָעִרְבִית אֲנִי מַכִּיר בְּהֶחְלֵט. דְּרֵגוֹת- חֲבֵרוּתָם נְמוּכָה, אֵין לָהֶם אוֹתוֹ כֹחַ הָרָצוֹן וְהַסֵּבֶל – אֲשֶׁר לָנוּ; אֻלָם גַּם הֵם הַפְּסִיכוֹלוֹג- יִים נִכּוּנִים כְּמוֹנוּ וְהַחִזְבַּר בִּדְיוּק כְּמוֹנוּ עַל יְסוֹד הַפִּלְפּוּל הֶחָרִיף, עַל מִטְרוֹתֵיהֶם אֲנוּ יְכוֹלִים לְסַפֶּר לָהֶם פַרִיקְסִים מִסְבּוּרִים מַה שֶׁאֵנוּ רוֹצִים וּפָּרִיקְסִים יֶתֶר הַסּוֹף – הֵם מְתַיחְסִים כְּמוֹנוּ בְּאוֹתָה הַמִּדָּה שֶׁאֵנוּ מַכִּירִים מַה שֶׁהֵם לֹא רוֹצִים. אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם מְתַיחְסִים לַתָּקְפָה הַבְּאוֹתָהּ הַאֲהָבָה הַפִּיסְיוֹקָטִית וְהַקְּנָאָה הָאורגנית, כְּמוֹ בַּיָּם קַדִּם הָאֶצְקִים כִּמְסִיקוֹן אוֹ סיוקְסִים לִפְרִירוּתָה שֶׁלָּהֶם. הַהוֹדִיוּ, כִּי הִנֵּה יְסִיסוּ מִרְטְוַט חָסוֹב לְהִתְגַּשְׁמָה הוֹלְדּוּתִיוֹת בְּמַחִיר הָאשֶׁר הַחַבְרוּתִי אוֹ הַחָמְרִי, שָׁאנוּ יְכוֹלִים לְהָבִיא לָהֶם – הַהִיוּה: הילְדּוּתִית הַזֹּאת שֶׁל אֲוֹהדֵי-עָרָב שִׁבִינוּ, מִקָּרָה כְּרֶגֶשׁ הַכָּבוֹד כְּלַפֵי הַעָם הֶעָרָבִי כנראה, חושבים יָצִיאוּ-עֲרָב" אֵלָה, כִּי הָעָם הֶעָרָבִי הִוּא בְּלוּפַת-כְּמָסִים, מִסְחָר לָהּ לִמְכֹּר אֶת הַפְּלִיטִים שֶׁלָּה בְּעַד רֶשֶׁת סוֹכְנָה שֶׁל מִסְלָלֹת-כָּרָדוּל, הַפְעָלָה זוֹ הִיא בִלְתִּי נִדְחָה בְּהֶחְלֵט, עֲרָבִים יְהוּדִים יְכוֹלִים כֵּן לְהַרְגִּיעַ אֶת הַבּקֶמִים, וְאֻלָם אֵין זֶה עוֹד סִמַּפָּל, מֵעַרְבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁלומָם, יַחְזְרוּ סוּגִים לִסְבּוּר אֶת אַחַת הַקְנָאָה הַהִסְטוֹרִי- יִית אֲשֶׁר גַּם הַפּסְאוֹת אֵינָם מַזְכִּירִים אוֹתָהּ, כָּל אֵלָּה נִלְחַמּוּ נֶגֶד הַחַדְשִׁים, כָּל עַד נוּתַר ניִרְצּוּג שֶׁל נְקָדָה לְהִסְפַּר בְּמִסְכּוּנָה הַהֶשְׁכֵּנָה, כַּמָּה מְנַהֲגִים וְרֶגָזוּ וְאַרְבָּלִים כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כָּל עוֹד יֵשׁ לָהֶם עוֹד דִּיק דִיק שֶׁל נְקָדָה, פּועֶלָה בְּיּוֹם לֹא לָחַת לְהִפָּהדִיק אֶת "פַלֶסְתִּינָא" לְ-אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". אֲחָדִים סְבוּרִים מַסּוֹחֲרִים שֶׁנּוֹצְרָה אֶוּרֵי אִי הַכְּנָה, הַעֲרָבִים לֹא הֵבִינוּ אוֹתָנוּ רַק מִסוּם כָּךְ הֵם מִתְנַגְּדִים לָנוּ; לוּ אֶפְשָׁר הָיָה לְהַסְבִּיר לָהֶם כַּמָּה עִנְיָנִים אֲנוּ כְּעֶצֶם הַמִּתְוַסְּנִין, הֲרֵי אָז יְוּסִיפוּ לָנוּ מִיַּד אֶת יְדֵי לִשְׁלוֹם – גַּם זוֹהִי טָעוּת, אֲשֶׁר הוֹכַחָה