- 100 - באודיסה עיר מולדתי היתה החמםלת שייכת לחברה בלגית, והמנהל היה אחד מוסיה קמביה. הוא היה סוחר על לחייד של הקונדוקטורים בפרהסיה, באספף הרחוב, אבל בבית, בכריספל, הוא נחםב לג'ינסלסן טקס והגון סאר, כי בכריספל אסור, דבקעיר רוסית לפני שלשים שנה היה מותר. קחו קדם הוקסם וכתבו עליו "מותר!" – למיר יימצא מי שהלל אותו, הלן פוטלח בלי הריס. זאת היתה ילדות סצדרו, אם נתאר לעצמנו, שלפני מטה שגה היו האנסשים רעיס, והיום הם סוברים, פשט שהיו מחירםם אז אל אכל אך אל פועל כאן בול דגס והם מסירים מפניהם את הכנוביס, אחדן הטובים והרשעים היה אז אוחזו האחד, כמו היום, אבל האיש העם הולס בינתיים לההנדגג. אפשר, שהיום לא נשארה בעולם התרבותי אף שנה, שעליה היתה חרוטה הכתבת "הספקרי". הוצא מן הכלל היהודי – אנחנו, היהודים, סתם זה אוהב העם, אוהב הנוער כל כך את חרושתנו, את החווילן; לב אם חפשו, לא את, לא את מחירשתן, אלא דוקא את חרבו. מטרם כך חל-חי הספרדי הוא קדוש בעיניהם ואין ירחק יותר מחל-חי הקבוצה. זהו בעיניהם ספל כי ישנו בכל זאת אמצעי להספר מן ה"הספקרי" הזה. .6
חֲרֻסִים לָכֶם מֵהַיּוֹם אֵין קִצִּיר, אָחֵי? יֵשׁ בּוֹצֵץ הַשָּׁרָק תִּקְוָה חַל-חַיִּין! עַמִּי שׁוֹפֵר חַל-חַיִּין! יִקַּח מִפָּעַל חַיִּין הַיּוֹם חַל-הַבַּבּוּ יַחֲדּוֹ!