Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
98printed page
scan 103 of 155
  • 98 - כה בדם כרם כנזיה; אם אם גדולת היא, ששולחן-המצב תהינה אברזות, הרי צריך, שבסיבות החללים והמספיקים תכלוזנה לא את הסמרה "גיגין" ב"סטרה", אלא את "שחה" ו"הודהזה". אין התישבותנו אמסטריה. אלא אם כן כח-ההגנה מדוייק ואקססיבן לכן עליה, אבל אנגליה אינה יכולה, אז שאיננה רוצה לתת לנו את ההגנה הזאת, אם כן, הכרחי הוא הדבר, שחייל-המצב יהיה מורכב מיהודים. ואם לאו, אין הציודות ניתנות להתגשם.

חרותפלדור החייל – מופת לדוד הציון. חרותפלדור כחייל יהודי, חל-חי, במבצר יהודי, אינם איו-הכוונה, אלא מופת למורת לדורי-הציזץ שלנו. על העובדה, שהסגנץ להכוזח ולרדתה יהודים לא עבר ערויין מן העולם, סיורד להוזוכח-את זאת ראה אשפוז קורר. אם כן, נשאלה רק שאלה אחת מהו האמצעי הטובה ביותר נגד מנהג שבזה; כל אסור לשפוח, שגם מתנגדיו של חרותפלדור מורבדים פוגרוס ומחטפים אמצעי, בדרך לעשות את המטרה לאוד שהוא מן המנהג, אבל הם אומרים, שאמצעי לבן הוא דוקא לא לעבודה; יצרף מחה מצויץ, בענין זה הם סבורים לדעתם של הוגי דעות גדולים וגאולים מאזן כמו מדלספזי או גנדו, האוסיקם וגס שהנהג שמחה הפנונה עליה להחריב את האויב, הנורא ביותר לפרק את נשקן; מאשר ספרות חתי גמורה, הניתנת ביד חזקה, הם חושבים שהמסה על כת גנדי אינה יכולה לפנות אגן בשורידן של האויב, אבל לא כלבן. לא ברצוננו - לריבן. המשה של אי-ההגנה היא היוזמה, המטפעה, באופץ יסור על המרכז כל יצרן הרע; סכבה לאס לאס אם הורה הדורה בלבו. כשבריר, בן נפשן, הואב מהיל להתכחץ והכוושה - הרי היא המורה הכי טרמפה של הסופר, הם חושבים, שכל אמונה של האנושות הוא בזה, שרמידת תמדר "להשריב", אילר הכניסד